כולן היו מסקרותי

*אני יודעת שהבטחתי בפעם הקודמת להמשיך את עלילותיי בלונדון, אבל אז חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שלא קרה יותר שום דבר מעניין מספיק על מנת לקבל פוסט משל עצמו.

אני מאמינה שלכל אדם שנולד ישנו ייעוד מסוים. ישנם כאלה שנועדו להיות מדענים דגולים, מדינאים, קופאיות בסופר וכו'. בעיקר בולט ייעודם של אנשים עם דפקטים קשים בדיבור שגורמים להם להיות בלתי מובנים בעליל.
הם כמובן לעולם יהיו נציגי מכירה/שירות בטלפון, סטייל "בלבל את האויב".
אני תהיתי הרבה שנים מה הוא ייעודי בחיים האלה. מכיוון שדיבור שלי רהוט וברור הבנתי שקריירה מפוארת בשירות לקוחות טלפוני כבר לא תהיה לי, אז החלטתי ללכת ללמוד באוניברסיטה.
גם אחרי שסיימתי שני תארים עדיין לא הרגשתי שמצאתי את מקומי בעולם. עד שיום אחד נחתה עליי ההארה, בזכות אימי האהובה.
היינו ביחד בקניון ונכנסנו לסופר פארם. הדבר הראשון שעשיתי היה לרוץ לסטנד של אחת מחברות האיפור ולהתחיל לדגום את המסקרות. כשהיא שאלה אותי מה אני עושה, הסברתי לה שאני חייבת מסקרה כי שלי נגמרה (שקר בוטה) ואז היא שאלה אותי בפליאה: "תגידי, מה נסגר איתך?! את אוכלת אותן?!" ואז זה נחת עליי. זה הייעוד שלי! לדגום מסקרות ולחלוק את מסקנותיי עם אזרחי העולם החופשי!

אז ככה, החודש (או במציאות, במהלך חצי שנה הקרובה) אני אצא בסקירה של כל המסקרות שיש לי או שהיו לי אי פעם כולל כמה קלאסיקות ופרטי רטרו. הביקורת תהיה קצרה וחסרת רחמים (או לחילופין תועלת, כי חלק מהמסקרות כבר סוקרו או שכבר לא נמכרות).
המטרה: להשלים את ייעודי בעולם ולהפיג את השעמום בעבודה.
האמצעים: כולם כשרים!

יאללה ברעל!!!!!!!


1) ההתנסות הראשונה שלי עם עולם המסקרות הייתה בעקבות כתבה בערוץ E (כן, כן בתקופה שבה הם עוד היו עושים תוכניות סטיילינג ואיפור כמו של הכוכבים ולא רק מצעדי סיליקון/קוביות בבטן). בתוכנית ראיינו איזו כוכבת סוג ז' לגבי מוצרי האיפור האהובים עליה. היא ברברה על כל מיני מוצרים שאת חלקם לא ניתן היה להשיג אז בארץ ואז היא הראתה את המסקרה האהובה עליה. מדובר במסקרה, שבאופן מפתיע קיימת גם היום (אנחנו מדברים פה על שנים אחורה), של חברת מייבלין (מפלצת יורקת המסקרות, כמו שאני אוהבת לקרוא לה) בשם: Great Lash.
מדובר במוצר מאוד מאוד ותיק בשוק ולפי מה שאני יודעת עדיין מדובר ב - Best Seller.
מדובר בסוג של נוסטלגיית מסקרות, עוד לפני שהמסקרות רטטו, רקדו, בישלו ועשו פנלים הייתה המסקרה הפשוטה הזו שלא התיימרה לעשות יותר מדי - וקיימה. היא באמת לא עשתה יותר מדי, במיוחד למישהי שחובבת מראה של ריסים בובתיים ועבים כמוני. לחובבות המראה הטבעי היא תיהיה מושלמת!

אחרי ההתנסות הראשונה אני כבר לא זוכרת את הסדר הכרונולוגי של המסקרות שבהן התנסתי, אז ההמשך הוא בסדר רנדומאלי.


2) Volume Express Turbo Boost גם היא של חברת מייבלין.
מדובר במסקרה מאוד מוצלחת לאוהבות מראה False Lashes. מסקרה שמאוד מעבה וממש אינה מנסה להתיימר להעניק מראה טבעי. ולמרות זאת היא אינה מתקשה על הריסים ושומרת על גמישותם גם לאחר שמתייבשת. החסרון היחיד שאני מצאתי הוא שהיא מתייבשת יחסית מהר למסקרות אחרות שהיו לי.






3) Sexy Curves by Rimmel - מסקרה שקניתי מהכסף הקטן שנשאר לי בשדה התעופה לוטון. החלטתי לרכוש אותה בעקבות ההמלצות של אחיות pixiwoo.
המסקרה עולה 7 פאונד בלבד ולדעתי מספקת תמורה נאה ביחס למחיר. היא מעבה ומאריכה את הריסים בצורה מספקת. אני חייבת לציין שהמברשת שלה (מברשת סיליקון קשיחה עם סיבים קצרים) קצת לא נעימה על העין והמסקרה נוטה להתקשות ולהתפורר אחרי ההתייבשות (אבל בקטנה).




4) מלכת המסקרות הבלתי מעורערת - Hypnose של לנקום. מבחינתי מדובר במסקרה אולטימטיבית (חוץ ממחירה הגבוה). מאריכה, מעבה, מדגישה ומעגלת. אינה מתייבשת ואינה מתפוררת. מחזיקה מעמד הרבה זמן כמו חדשה.
בהחלט מדובר במסקרה משובחת למי שמוכנה להשקיע סכום לא נמוך על מנת לרכוש אותה ולהינות מריסים מעוגלים רכים ויפים כפתיתי שלג בערבות דנמרק...





5) Bionic Mascra של סמשבוקס. את המסקרה קניתי יחד עם מייקאפ שלהם. ולמרות שהרבה בנות מתלהבות מסמשבוקס שני המוצרים שאני קניתי היו לא מוצלחים במיוחד (עבורי). המסקרה הייתה כמעט בלתי נראית על הריסים. לא אורך, לא עובי, לא נעליים ולא אבטיחים. התייבשה בזמן שיא של חודש (ולא, לא השארתי אותה להתייבש בשמש הקופחת של מדבר יהודה).

בכל אופן, זוהי טעימה ראשונה ממגוון המסקרות שניסיתי על עצמי במהלך השנים. בפוסט הבא אני אנסה להוסיף עוד כמה שכרגע לא עולות לי בראש (אבל אני בוודאות יודעת שהיו עוד).

והכי חשוב: מה המסקרה האהובה עליכן?

מסעות "לא בובו" בעיר הגדולה

ברוכים הנמצאים לכולם,

לצערי נאלצתי להיכנס לדממת אלחוט לכמה זמן וזאת בעקבות נסיעתי ללונדון עם בעלי היקר (הלוא הוא "בובו"). החלטנו לטוס לחופשה בחו"ל בפעם האחרונה לפני שנגמרים החיים (= תינוקת מגיעה). כן, כן, אני יודעת מה תגידו בליבכם.. "אז מה אם יש תינוק? אצלינו כשנולד התינוק/ת אחרי חודש כבר היינו בתאילנד!". ואכן תהיו צודקים במידה מסוימת. הרי ההיסטוריה והספרות מלאות בדוגמאות של ילדים שבגילאים רכים ננטשו ע"י הוריהם מסיבות כאלה ואחרות, כמו רמוס ורומולוס או לחילופין מוגלי.
תכלס, אני בעד, אבל נראה לי שלבעלי תהיה בעיה עם זה.

בכל אופן, יצאנו לנו עליזים ושמחים בטיסת אל על אל שדה התעופה לוטון. (חשוב לי לציין בקטע הזה שלנחות בלוטון זה ממש לא נורא וההפרש במחיר לחלוטין שווה את זה. לנו בכלל יצא טוב כי אחת התחנות של האוטובוס למרכז לונדון עצרה ממש ליד ה - B&B שלנו - אליפות!). הגענו, התארגנו ויצאנו לכיוון רחוב אוקספורד. ביום הראשון הייתי ממש מותשת ולכן לא עשינו שום דבר מעניין ואפילו לא נכנסנו לחנויות. כשחזרנו לחדר לנו התגלה הדבר המדהים ביותר בטיול - ערוץ הקניות הבריטי!
אתם לא מבינים, לא מדובר בערוץ הקניות המשעמם והבנאלי שיש לנו פה. מדובר בערוץ שמשדר 24 שעות ביממה, תוכניות מכירה סטייל "אופרה" ותוכניות אירוח אחרות.
בפאנל בדרך כלל יושבת מנחה עליזה לבושה/ענודה/מאופרת במוצר שאותו מוכרים (הם מוכרים גם בגדים) כולה קורנת אושר ובוטוקס, נציגה של החברה שמוכרת את המוצר ומדגים או מדגימה במידת הצורך. הקונספט של המדגימה במקרה של מוצרי טיפוח הוא מצחיק במיוחד כי אז היא יושבת שעתיים ופשוט מתמרחת עם חיוך דבילי על הפנים. מומלץ.
כל תוכניות כזאת נמשכת כשעתיים ובדרך כלל יש סדרה של מוצרים שמוכרים באותה תוכנית ועל כל מוצר כולם מתחילים להשתפך כאילו מדובר בהמצאה הגאונית ביותר מאז הגלגל.
לא הייתי מספרת לכם את זה לולא נתקלתי שם בתוכנית ששינתה את חיי. בסוף עוד יום של שיטוטים בבירת הממלכה המאוחדת, ישבתי במיטה וצפיתי בערוץ הנ"ל בזמן שבעלי התקלח. המוצרים שמכרו באותה תוכנית היו מוצרי טיפוח לעור. רוב התוכנית היה מדובר בסופרלטיבים סטנדרטיים, התמרחות של המדגימה וכמה שיחות מהקונות המרוצות ששיבחו את המוצרים (באופן מפתיע) וטענו שהם עזרו להן לצאת מדיכאון, לרפא סרטן, להפוך לצעירות ב - 20 שנה... בקיצור, הבנתם את הרעיון.
ואז בעלת החברה החליטה לגלות לאומה מה הופך את המוצרים שלה לכה מיוחדים.
היא התחילה לספר על איזשהו מרכיב סודי שהיא חושפת אותו בפעם הראשונה בפומבי.. בלה בלה בלה... ואז היא הוציאה ממתחת לשולחן אבן. כן, כן... אבן בגודל של חלוק נחל בצבע אפור כהה והסבירה שהמרכיב הפעיל שיש באבן הזאת גם נמצא בכל הקרמים.
באותו רגע שתי הקוריצות האחרות החלו להשתפך בקריאות "אוווו" ו"וואווו" מזויפות ולעפעף במרץ. ואז כמובן המנחה שאלה מה מיוחד באבן זו. ואז התקבלה התשובה שהרעידה את עולמי.
המנחה אמרה שהאבן הזאת היא...



חכו לזה...



חכו לזה...


ממאדים!
כן, כן... לא פחות ולא יותר, ממאדים (אובלפיחה זה כבר לא מספיק טוב כנראה)!
כמובן שאחרי הגילוי המרשים הזה הקוריצות החלו להתפעל עוד יותר ואני התחלתי לצווח ולהתגלגל מצחוק על המיטה. בשלב הזה בעלי זינק מהמקלחת לוודא שאני לא יולדת על המיטה שם ואחרי שסיפרתי לו מה קרה הוא אמר לי לכבות את החרא הזה. מה שכמובן לא עשיתי. וטוב שלא עשיתי כי אחר כך הגיע הסיפור על איך היא גילתה שדווקא איזשהו מינרל ממאדים ממש טוב בקרמים. מסתבר שפרופ' לאסטרופיזיקה שעובד בנאס"א (אני נשבעת לכם שהיא באמת סיפרה את זה) בדק את החומרים שאיתם חזרו ממשימה למאדים, התקשר אליה ואמר לה: "קטי! זה חומר אנטי אייג'ינג מצוין!". כי הרי אין טבעי מזה, שעובד נאס"א, ישבור הסכם סודיות שוודאי חתם עליו וידליף תוצאות של בדיקות של מסה מכוכב אחר (!!!!) ליצרנית קרמים (נידחת!!!).

באותו רגע תהיתי איך הגזע האנושי עדיין לא נכחד. תשובה מספקת לא הצלחתי למצוא...


Stay tuned for more adventures of "Not Bubu" in London

סוף כל סוף - Everyday Minerals

אחרי שאיימתי בגט, בעלי הועיל בטובו לקחת את החבילה שחיכתה לי בדואר מ - Everyday Minerals. הזמנתי סומק בגודל מלא ושלוש דוגמיות: בסיס (4 גוונים), קונסילר (4 גוונים) ואבקת גימור (2 גוונים + ברונזר). דוגמית אחת מגיעה חינם עם כל קניה.

Base:

הזמנתי את הדוגמית של Fair כי אני לבנה כמו קיר. קיבלתי בדוגמית 4 תתי גוונים שונים ו - 4 גימורים שונים. תתי הגוונים התחלקו לנייטרלי (בז' כזה), ורדרד (Fair), צהבהב (Golden) ועוד אחת גם ורדרד רק יותר בהיר.
4 הגימורים השונים של הבסיסים:

Intensive Base - סופח שומן. מתאים לעור שמן, כיסוי מלא
Original Glo - גימור טבעי, כיסוי קל. מתאים לעור יבש ורגיל
Matte Base - גימור מאט לעור מעורב
Semi - Matte - טוב... הבנתן את הרעיון

אריזות הדוגמיות הן מלחיות מאוד קטנות וממש לא נוח לעבוד עם מברשת גדולה ולכן אני מוציאה על כף היד (לא אידיאלי כי זה מבזבז חומר). כמו כן, כל פעם אחרי שאני מתאפרת בעלי צריך לחפש אותי בתוך ענן האבקה. ציפיתי לזה, זה איפור באבקה.
הגוונים מאוד מאוד דומים על העור, הצלחתי לפסול רק אחת שהיה ממש צהוב ועבר לאמא שלי. אף אחד מהם לא נתן לי כיסוי מלא. כנראה בגלל שלא שאפתי לכזה.
העור שלי הוא רגיל מעורב/מוזר - האף שלי שומני, הפנים סבבה וכנפי האף מתקלפות. אני שמחה לציין שכל הבסיסים בהחלט עשו חסד עם העור שלי ולא הדגישו בעיות. כל הגימורים נראו לי, בעין לא מזויינת, מאוד דומים וגם הגוונים נראו לי מאוד דומים.
אני מניחה זה יכול להיות יתרון לבנות שמתקשות להתאים בצורה מדוייקת את גוון המייק אפ לגוון העור.
ראיתי באתר שיש גם פורמולות דחוסות לחובבות הז'אנר.

* שמתי לב שעכשיו באתר מציעים 5 גוונים במקום 4. קיבינימט....

קונסילר:

הקונסילרים באתר גם כן מתחלקים לקבוצות של גוונים. גם בקונסילרים הלכתי על ה -Fair. 4
4 הדוגמיות שהגיעו:

Pick Me Up Ivory - קונסילר עם תת גוון ורוד. ליגה בהסתרת כהויות כחולות/אפורות מתחת לעיניים. בהתחלה הצבע שלו נראה מרתיע (כי הוא ממש ורוד) אבל הוא נראה מאוד טבעי על העור.
Aussie Perk Me Up - תת גוון צהוב
Multi Tasking - גוון נייטרלי
Intensive Fair - דומה לקודם רק יותר בהיר

בינתיים השתמשתי רק בראשון.

אבקות גימור:

מדובר במוצר זהה ל - Base רק עם הרבה יותר גוונים ורמות כיסוי. תפקיד האבקה הוא להיות מעין פודרה.
הגוונים:

Fair - ורדרד
Light - צהבהב
Medium Bronzer - ברונזר ורדרד (שבקושי רואים אותו אפילו על העור הבהיר שלי)

באתר האבקות האלה נמצאות תחת Loose Powder. ניתן גם לשים אותן ללא Base. ניסיתי את כולן ולא ראיתי הבדלים משמעותיים מבחינת כיסוי או עמידות. לפי דעתי כדאי לרכוש או Base או Loose Powder. שניהם זה מיותר.

ועכשיו לכוכב הרכישה שהוא הסומק המהמם בגוון Peach Cherry.
אין לי מילים לתאר את הגוון היפייפה הזה חוץ מכתום. כן כן, זה סומק כתום. בלי תתי גוונים, תווים וכל החירטוטים.
הוא פשוט כתום ומהמם.
אין שום קשר לא לחול ולא לדובדבנים. הוא כתום כמו תפוז. ואם שכחתי לציין, הוא כתום!!!!

זה גוון שאני מחפשת המון המון זמן וסוף סוף הוא בידיי.

ופה אסיים במילים של לאונרד כהן
First we take Manhattan.... Then we take Berlin

נ.ב.
בשיטוט באתר גיליתי שכרגע אין דוגמיות של פודרות ושל קונסילרים אלא רק של Base.

ימי הצנע הטכנולוגי

החבילה המפתה שלי מ - Everyday Minerals מחכה שבעלי יואיל בטובו לקחת אותה מהדואר (כי אני בהריון ואין מצב שאני אטריח את עצמי להליכה של 10 דק' ועמידה בתור עם כל מיני זקנים שאין להם אימייל ולכן הם קונים בולים) ובנתיים אני משתמשת בבלוג על מנת לשפוך חמתי על תופעות אי צדק מזעזעות (כמו סימני מתיחה, למשל). והיום, ילדים, אנחנו נדבר על מתן שירות בתחום התקשורת...

אני ובעלי צרכני אינטרנט נלהבים. שלא לדבר על זה שבעלי צריך את האינטרנט על מנת לעבוד מהבית לעיתים. ולכן כשהתעוררנו ביום שישי וגילינו שאין אינטרנט, רבה הייתה אכזבתנו. התקשרנו למוקד תמיכה טכנית ששם ביצעו איתנו מספר פעולות מיותרות והודיעו לנו בחגיגיות שהתקלה היא אצל הספק, שלצורך העניין נקרא לו חברת זיבי. התקשרנו לחברת זיבי ושם נאמר לנו שיש תקלה חיצונית. הם לא יכולים לבוא לתקן היום אבל יחזרו אלינו ביום ראשון. ביום ראשון דרוכים ומצפים, חיכינו לטלפון המיוחל מחברת זיבי. את תוצאת הציפייה ניתן לתאר במילים של המשורר האלמוני: "אני קורא בשמך, את לא עונה לי". בעלי (בעל סבלנות האין קץ) התקשר אליהם שוב. בחברת זיבי שימחו אותנו עם הודעה שהיום (יום ראשון) עד 19:00 יגיע טכנאי ונוכל סוף סוף לפמפם קצת מדיה וירטואלית לוריד.
סצנה ראשונה:
סלון מבולגן
שני לפטוטופים עומדים מיותמים על שולחן הקפה
שני אנשים עצובים מנסים לצחוק מ" עושים צחוק מעבודה" (שהיו צריכים לקרוא לה "צחוק מהצופים")
המודם דומם ואין רואים את האורות משובבי הנפש כרגיל.

בקיצור - אין אינטרנט!

בשלב הזה מתחיל לפעום הוריד במצח שלי ואני מתחילה לצעוק על בעלי שמחר אנחנו מתנתקים מהם ועוברים לחברת זובו. בעלי בוהה בי במבט של "עזבי אותי באמשלך, אני גם ככה בקריז עצבני".

סוף סצנה ראשונה.

סצנה שנייה:

בוקר.
בעלי מתקשר לחברת זיבי ודורש לדעת מה עם האינטרנט. מכאן זה הציטוט המדויק של השיחה:

בעל: הבטחתם שתטפלו עד 19:00 בתקלה מבחוץ.
נציגה: אבל התקלה אצלכם בפנים
אני: #@%#@%#$^#$^!!!!
בעל: זה לא מה שאמרו לי אתמול
נציגה: בכל אופן הטכנאי כבר בדרך אליכם
בעל: אבל אם התקלה בדירה זה אומר שנצטרך לחכות לו
הנציגה (בנונשלנטיות): כן
אני: %$&$%^##@@$#@$!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בעל: אבל אנחנו צריכים ללכת לעבודה
הנציגה: אבל הוא יגיע ממש עוד מעט
בעל: הוא יודע את הכתובת?
הנציגה: אההה... כן.... (בטון מאוד לא בטוח)
בעל: את רוצה לקחת טלפון שיתקשר?
הנציגה: טוב! (איזה מזל שהלקוחות עושים בשבילי את העבודה)

כעבור 45 דקות של ציפייה (אני), עצבים (אני) וכסיסת ציפורניים (ניחשתם!) אין טכנאי, אין אינטרנט ובקצב הזה גם אין עבודה... קשה קשה...

כאשר אנחנו כבר ברכב אני יוצאת על בעלי שנמאס לי שהוא כזה נחמד, ובגלל זה כל נציגי השירות בישראל צוחקים עלינו ומשקרים לנו בפרצוף. ושבאופן כללי נמאס לי ממנו, ושהכל אני צריכה לעשות בעצמי ולמה התחתנתי איתו בכלל. בשלב הזה אני מתחילה לבכות כאילו לאסי הלכה לאיבוד. בעלי חסר האונים שצריך גם לנהוג, גם להתגונן מהצעקות שלי וגם לנסות לנחם אותי מחליט להתקשר לחברת זיבי ולהתנתק.

סצנה שלישית:

בעל: שלום אני רוצה לדבר עם המנהל. הפרטים שלי זה....
נציגה (אחרת): רגע, מטפלים לכם עכשיו בתקלה והטכנאי מצלצל באינטרקום כבר 10 דק'. תפתחו לו!
אני (חוטפת את הטלפון בפראות): אנחנו לא יכולים לפתוח לו כי אנחנו לא בבית!!!!
נציגה (שלא מבינה עם מי יש לה עסק): אבל למה אתם לא בבית?! (בפעם האחרונה שמישהו שאל אותי זה, זה היה אבא שלי והייתי בת 14)
אני (בג'ננה של החיים): כי אנחנו צריכים לעבוד!!! וכי עוד מעט תוולד לנו תינוקת שבטח תרצה לאכול וכאלה!!! ונראה לי שאם לא נאכיל אותה, שרותי הרווחה יקחו לנו אותה!!!! ואני לא רוצה שיקחו לי את התינוקת, אני די מחבבת אותה!!!!
הנציגה (שכבר הבינה בשלב הזה שאני נמצאת צעד אחת מלקנות רובה אוטומטי ולהתחיל לרסס אנשים ברחוב) לקחה ממני את הפרטים בזריזות ואמרה שאחראי יחזור אליי תוך שעתיים. הודתי לה בנימוס אנגלי (כאילו לא הורדתי לה את הראש בביס לפני 5 דק') וניתקתי. זכיתי לתשואות חצי מזוייפות מבעלי על איזו תותחית אני שככה אני משיגה את מה שצריך. אבל הרגשתי מאוד אשמה שהייתי לא נחמדה אליה, כי זו לא באמת אשמתה. האשמה חיחלה בי ו.... ניחשתם! התחלתי לבכות ולמלמל שאלוהי נציגי השירות בוודאי יעניש אותי ולא יהיה לנו אינטרנט לנצח ונצטרך אשכרה ***ללכת*** לסופר (באותו רגע גם מאוד האמנתי שזה מה יקרה). בשלב הזה הגענו לעבודה שלי, בעלי בליבו הודה לאלוהים שהנסיעה הזאת נגמרה ואני הגעתי למשרד.
עד עכשיו הצליחו לעצבן אותי עוד מלא אנשים, דיברתי עם האחראי, והטכנאי יגיע היום שוב בין 13:00 - 15:00.

סוף סצנה שלישית.

בנימה רצינית יותר: אני חושבת שזה מזעזע איך אנחנו, הצרכנים, מרשים לכל החברות והתאגידים האלה להתעמר בנו. קשה לי להאמין שבאיזושהי מדינה מתוקנת לא היה נעשה חרם צרכנים על חברות שאינן יודעות להעניק שירות. אנחנו חייבים לזכור אנשים וחברות יתייחסו אלינו בדיוק בצורה שבה אנחנו מאפשרים שיתייחסו אלינו. לא ייתכן שחברה שאני משלמת לה כסף על שירותיה, לא מסוגלת להעניק לי אותם. אז מילא במקרים שבהם מדובר בדואופולים או קרטלים (כבלים, סלולר, בנקים) אבל אנחנו מאפשרים גם לחברות בענפים עם תחרות גבוהה (אופנה, מזון וכו') להמשיך להתייחס אלינו כזבל!!
עד שלא יגיע היום בו אנחנו נלמד להתאגד כצרכנים (כמו שעושה הציבור החרדי בהצלחה מרובה) אנחנו נמשיך לשלם מחירים מופקעים על מוצרים באיכות ירודה ולקבל שירות שהוא מתחת לכל ביקורת.


** אף נציג שירות לא נפגע במהלך התקרית. לבעל שלום והוא טוחן עוגת יום הולדת עם החברים החנונים שלו בעבודה.

המדריך להריונית המתחילה - כל מה שרציתם לדעת ועוד מעט תצטערו שאתם יודעים

גילוי נאות - כל מי שמתכננת להיכנס להריון אי פעם רצוי לדלג על הרשומה הזאת ולחכות לביקורת שלי למוצרי Everyday Minerals שתצא בשבוע הקרוב (בלי נדר). המשך הקריאה על אחריות הקורא בלבד.

אחרי שני חודשי היכרות עם הגבר שהיה עתיד להפוך לבעלי, אחרי משחק נחמד של לבקש משאלה ולעשות פווו על ריס שנפל, הכרחתי אותו לספר לי מה הייתה משאלתו. בעוד שאני תמיד ביקשתי לרדת 10 קילו הוא, החמוד, הביע משאלה שיהיו לנו ילדים.
בזמנו זה נראה הו כה רומנטי ומקסים. ואכן, אחרי שהתחתנו (וכשאני אומרת "אחרי" אני מתכוונת ליום אחרי) בעלי הזכיר את משאלתו. הסכמנו שאפסיק לקחת גלולות. אני בתמימותי חשבתי כל התהליך עד שאכנס להריון יקח כמה חודשים. אז זהו... חודש אחרי שהפסקתי עם הגלולות הייתי בהריון.

האמת, לא יכולה להגיד שהייתי מאושרת מזה שהפכתי לחלק המקאסט של "הנוסע השמיני" כל כך מהר, אבל אמרתי לעצמי "נזרום".

ואכן זרימה יפה הייתה. זרימה של ליטרים של דם שנלקח ממני (ואני רק בחודש הרביעי) ואני אפילו לא מדברת על השתן (אפרופו, נכון שהכי לא מתחשק לשירותים כשצריך למסור בדיקת שתן גם אם שותים גלון של מים? מה הקטע עם זה?). וכמות הדמעות... הו הדמעות. השיא הגיע כשהתחלתי לבכות מהפרסומת של אורנג'.
דבר מוזר נוסף הוא שפתאום התחלתי לחלום חלומות הזויים. הזויים ממש. לילה אחד חלמתי אני נשואה ובהריון - רק לא לבעלי! התעוררתי בזיעה קרה רק כדי לגלות שאני במיטה לבד (!!!!). צרחות האימה שלי בזמן שאני רצה בכל הבית ומחפשת את בעלי על מנת לוודא שאכן חלמתי, לא רק שהעירו בוודאי את כל דיירי השכונה אלא גם כנראה גרמו לו למיני התקף לב בשרותים.
בחלום אחר, חלמתי שאני רוצחת מישהי (לא מוכרת לי) ויוצאת במנוסה מהמשטרה, ונוקטת בתחבולות שלא היו מביישות שום סוכן מוסד. למען הסר ספק אף פעם לא פגעתי בשום אדם ו/או בעל חיים, אני פשוט רואה הרבה מאוד "חוק וסדר" ו - CSI.
חלום נוסף שנוטה לחזור על עצמו בתדירות מדאיגה, הוא החלום שאני נכשלת ביסודות המימון. פעם אחר פעם אני מתעוררת בבעתה מהחלום הזה ולוקח לי די הרבה זמן להבין שסיימתי תואר לפני שנה. מה שמביא להקלה עצומה עד שאני חולמת את החלום הזה שוב.

אבל בואו נעזוב את התופעות הנפשיות ונתרכז במה שבאמת מעניין:

1) בחילות - לא סבלתי מבחילות וגם לא מהקאות. שזה נחמד, מצד שני עליתי המון במשקל - פחות נחמד.
2) צרבות - מה שהיה לי לא ניתן לתאר כצרבות אלא כאסון גרעיני שני אחרי צ'רנוביל. אין כמו התחושה המרעננת של אש בוערת לך במוח (ובוושט ובברכיים). בנוסף להכל הצרבת היא גם תופעה ערמומית, אף פעם אי אפשר לדעת בעקבות איזה מאכל היא תתקוף. אני חושבת שאני האדם היחיד בייקום שקיבל צרבות מקוטג'...
3) בעלי מעצבן אותי - בעלי הוא אחד האנשים העדינים והמקסימים ביותר שפגשתי. הוא לא מתעצבן על אף אחד, תמיד מנומס ועושה הכל בבית. אבל בגלל ההריון הוא הפך לאויב ציבור מספר אחד! הוא מחבק אותי, מעצבן. הוא לא מחבק אותי, אני בוכה שעתיים כי "אתה לא אוהב אותי יותר!!!". הוא רוצה סקס, מעצבן ולא מתחשב. הוא מתחשב ולא מעלה את עניין הסקס, "אתה חושב אני שמנה ומכוערת!!!!" - בכי של שעתיים. מביא לי 2 טוסטים - "אתה רוצה שאני אשמין!!!". מביא לי טוסט אחד - "אתה חושב שאני שמנה!!!". בקיצור, אם אני אצליח לסיים את ההריון ועדיין להישאר נשואה, מבחינתי זה יהיה הישג אדיר.
4) כל הזמן מחטטים בי - משום מה כל הבדיקות שעושים לנשים בהריון בטלויזיה הן על הבטן. משום מה כל הבדיקות שעושים לי הן חודרניות קצת יותר (אם אתם מבינים למה אני מתכוונת) וכל זה בגלל שהחמודה קרציה כמו אמא שלה ומסרבת להראות לרופא שום דבר חוץ מהטוסיק הקטנטן שלה. ובזמן שמחטטים בי בבדיקות שונות ומשונות בעלי יושב ומתמוגג מול המסך. רק פופקורן חסר לו לחצוף. וגם שאלות פתאום יש לו... בדיוק בדקה ה - 36 לחיטוט בי הוא נורא התחיל להתעניין בקרדיולוגיה של עוברים... מעצבן כבר אמרתי?
5) נשים, שכשאני מספרת להם על הסבל שלי, מנפנפות אותי ואומרות שהכל נשכח עם הלידה, או שהכל עובד בשליש השני או שאני סתם מגזימה - כן אמא, אני מתכוונת אלייך!! זה שאני הייתי מלאך ולא עשיתי בעיות זה לא אומר שכולם כאלה. ולא, אני לא אשכח את הצרבות האלה עד יום מותי.
6) למישהו זה נראה הגיוני שאני קונה מכנסי הריון בחוד רביעי?!?!?! האמת זה אמור להיראות הגיוני לי. מהסיבה הפשוטה שאני זו שהעלתי איזה 15 ק"ג בשנה האחרונה ורוב מה שנמצא בתוך הגומי של מכנסי ההריון לא קשור אליו בכלל (אבל בואו לא נגלה את זה לאף אחד אחר).

שוין... מספיק.

גמר חתימה טובה וצום קל.

מברשות מברשות מברשות

אומנם נעדרתי הרבה זמן מהבלוג אבל בזמן הזה קניתי הרבה דברים שאפשר לכתוב עליהם ביקורות. כרגע אני אתמקד במברשות.

תמיד אהבתי לקנות איפור. הצבעים, האריזות, הריחות והמרקמים משכו את העין ואת הכסף מהארנק. ולמרות שהשקעתי את מיטב כספי באיפור, תמיד איכשהו הזנחתי את נושא המברשות. עם הזמן למדתי על חשיבותן של מברשות טובות ועם זאת היה לי קשה הקונספט של להוציא 200 ש"ח על מברשת. אז הייתי קונה מברשות די זולות וגם זה פעם ב...
לאחרונה החלטתי החלטה גורלית - "אני קונה מברשות ויהי מה!!!" וזה מה שעשיתי.

נתחיל מ - 2 הסטים המוקטנים שקניתי ב - M.A.C:
1) סט מברשות לפנים - 187, 190, 168 ו - 194.
2) סט מברשות לעיניים - 227, 266, 219, 212, 275

מברשות מייק אפ - אחרי שניסיתי את שתיהן אני באמת לא מבינה מה ההתלהבות מ - 187. בשבילי היא לא עבדה בכלל. השאירה סימני פסים אחרי ההנחה והייתה מציקה באופן כללי. ה - 190 (מברשת מייק אפ רגילה שאני מכירה) עשתה עבודה הרבה יותר טובה וגם הייתה נעימה הרבה יותר על העור.
194 - מברשת קונסילר, מיותר לחלוטין מבחינתי. אני משתמשת בקונסילר נוזלי וההנחה הכי טובה מתקבלת עם האצבע.
168 - אולי בגרסה המקורית שלה מדובר במברשת סומק טובה. בגרסה המוקטנת היא קטנה מדי לטעמי להנחת סומק. אני משתמשת בה להצללות והיא מאוד נוחה.

מברשת עיניים גדולה 227 - קצת גדולה מדי לעיניים שלי אבל אני מבינה את הקונספט. מברשת שמאוד נוח להניח איתה צלליות על כל העפעף. מאוד נעימה ורכה ואוספת כמות טובה של חומר.
מברשת זוויתית 266 - לפני שקניתי היה לי את ה - 263 והן די דומות ככה שאין לי יותר מדי שימוש בה.
מברשת 219 - פצצה של מברשת! מתה עליה! מברשת מצויינת ליצירת מראה מעושן. מצויינת לטשטוש ממוקד. ללא ספק המברשת הכי מוצלחת בסט.
מברשת 212 - אני קורת לה "האניגמה" כי אני לא ממש מבינה מה עושים איתה. כלומר לפי הצורה ועובי אני מניחה שזו מברשת להדגשה בקו הריסים. אבל הצורה המרובעת שלה כל כך לא נוחה והיא באופן כללי די מעצבנת. אם מישהו יודע מה אפשר לעשות איתה אני אשמח לתגובות.
מברשת זוויתית 275 (מלאה) - מברשת נחמדה ורכה. אני משתמשת בה כדי להניח צללית בקפל העין ולטשטושים.

סה"כ עלות כל סט היא 375 ש"ח שזה בהחלט מחיר לא רע למברשות של M.A.C. אבל אם לוקחים בחשבון שאני משתמשת באופן פעיל באולי 4 מברשות אז זה יוצא ששילמתי עליהן מחיר מלא אם לא יותר....


במעבר חד, נעבור למברשות שמגיעות אליי מעבר לים והן זולות באופן מחשיד. בפורום איפור וציור גוף בתפוז ראיתי בנות שממליצות על מברשות של Everyday Minerals. נכנסתי לאתר שלהם וראיתי שהם עושים משלוחים לארץ והחלטתי להתפרע.
הזמנתי מברשת מייק אפ ומברשת סומק.

מברשת המייק אפ ($9) בעלת צורה רגילה אם כי ארוכה במקצת ממה שאני רגילה. היא חמודה מאוד למראה עם ידית הבמבוק שלה. השיערות מאוד רכות ונעימות על העור. אבל זו גם הבעיה העיקרית של המברשת מבחינתי. הסיבים רכים וגמישים מדי. או שאולי היא לא מלאה מספיק. בכל אופן ההנחה איתה לא כל כך נוחה כי היא רכה ומתקפלת מדי. אני אוהבת שלמברשת מייק אפ שלי יש קצת יותר אופי (אם אפשר להגדיר את זה ככה) והיא קצת יותר עבה וקשיחה.


מברשת הסומק דומה מבחינת מראה (הידית, צבע השיערות) וגם היא רכה ביותר ($11). הגודל שלה ממש טוב ללחיים שלי והיא מאוד נעימה של העור.מה שכן היא אוספת יחסית מעט חומר ולכן צריך להניח את הסומק כמה פעמים עד שמגיעים איתה לחוזק גוון רצוי. אני מתארת שזה גם יתרון וגם חיסרון. היתרון הוא שקשה להפריז איתה והחסרון הוא שלא תמיד יש לי 5 דק' לשים סומק. לפעמים גם נדמה לי שחלק גדול מהסומק עף מהמרשת בזמן שאני מניחה אותו בגלל שהסיבים כל כך גמישים ורכים (אולי זה פראנויה שלי בלבד).



אני חייבת לציין שהמשלוח היה מאוד מהיר וזול (בחרתי באופציית המשלוח הכי זולה) אני חושבת שתוך משהו כמו שבוע המברשות היו אצלי בתיבת דואר.

בסה"כ הכל שתיהן נותנות תמורה טובה למחיר לאלה שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות מברשות של M.A.C מה גם שהחברה מאוד "ירוקה", כלומר, הידיות ניתנות למחזור, הסיבים סינטטיים מה שאומר שאין התאכזרות לבעלי חיים וגם האתר שלהם ממש חמוד ואופטימי.

אני שוקלת לנסות את האיפור שלהם ואני אשמח לשמוע המלצות או השמצות.

צלליות או לא להיות

בכל אופן, אחרי שסיימתי לשפוך את חמתי על כל העולם ואחותו, אני חוזרת למטרה שלשמה התכנסנו כאן - ביקורת מוצרים.
לפני הכל, גילוי נאות, מדובר בצללית אחת ולא כמה. כתבתי "צלליות" כדי שיתחרז וייצור כותרת שנונה ומשעשעת (ממש..).

מדובר ב - Quick Eyes Cream Shadow של חברת קליניק. אני מאוד אוהבת את קליניק. המוצרים שלהם איכותיים ולא מתיימרים. אני אוהבת את האריזות הפשוטות והעובדה שאין למוצרים ריח. לי יש את הצללית הזאת בגוון Sparkling Nude שזה גוון עור עם נצנוץ מאוד מאוד עדין. בכל אופן מדובר בצללית במרקם קרם שבאה במארז דמוי ליפגלוס עם מברשת כמו של ליפגלוס.

ההנחה של הצללית מאוד מאוד נוחה. פשוט מוציאים את המברשת שמים על העפעף את הכמות הרצויה ומטשטשים עם האצבע. הצצלית מתקבעת די מהר וחוזק הצבע נשלט ע"י בנייה.

אני ניסיתי להשתמש בצללית הזאת כבסיס (בגלל הצבע הנייטרלי שלה) ואני חייבת לציין שהיה לא ממש קל לטשטש מעליה. זה החסרון היחיד שמצאתי עד כה.

עם 15% הצללית עלתה פחות מ - 100 ש"ח.


באותה קניה גם קניתי סומק של קליניק בגוון Bashful Blush. חיפשתי סומק בגוון אפרסק (ורודים יש לי מספיק, תודה רבה) וננעלתי על הסומק מהסדרה החדשה שלהם, בעיקר בגלל הפרח בפנים. אבל הדיילת המאוד נחמדה (הניגוד המוחלט לדוגמא בפוסט הקודם) שיכנעה אותי לנסות סומק אחר שהתברר כמעולה. מדובר בסומק בגוון אפרסקי עדין עם מעט שימר. מאוד נוח להניח אותו ולשלוט בעוצמת הצבע. ניסיתי להשתמש בו עם המברשת האלכסונית שמצורפת אליו וזה לא ממש הלך (קטנה מדי).

אני יכולה להגיד בלב שלם שאני ממש ממליצה על שני המוצרים האלה. הם עמידים, צבעים יפים ומחירים סבירים.

המדריך ליועצת היופי המתחילה

לאחרונה לא יצא לי לקנות מוצרי איפור וטיפוח חדשים (כינורות...) ולכן גם הפוסט הזה אינו ביקורת אבל הוא בהחלט קשור לחוויית הקניה של מוצרי איפור וטיפוח (אבל לא רק).
בעברי הרחוק כשעוד הייתי סטודנטית, עבדתי תקופה קצרה כמוכרת בחנות של מוצרי טיפוח ובישום (אני מעדיפה לא להזכיר את שמה) ועוד אז אני זוכרת שמנהלת אזור הדריכה אותי ביום הראשון: "כאשר לקוחה נכנסת לחנות את ישר צריכה לחייך ולגשת אליה. בשום פנים ואופן את לא שואלת אותה - אפשר לעזור? הלקוחה לא מטומטמת ולא צריכה עזרה. את צריכה לשאול - את מחפשת משהו ספציפי? יש לנו מבצע, להראות לך משהו?" וכל שאר האחים החורגים המכוערים של "אפשר לעזור לך?".
בהתחלה יישמתי את מה שהיא אמרה ועטתי בהתלהבות של בולשביקית צעירה על כל לקוחה וגיליתי (להפתעתי הרבה) שרובן עשו הכל על מנת שלא אגש אליהן. במידה והיו צריכות עזרה, הן היו קוראות לי או מסתכלות עליי שאגש. וכך עם הזמן הפסקתי לעשות מארבים שלא היו מביישים את לוחמי השייטת על הלקוחות המסכנות.

והנה סיפור קשור..

באחד מן הימים שמתי פעמיי לסופר פארם/אפריל/ whatever על מנת לקנות פודרה. ידעתי בדיוק איזו פודרה אני צריכה ולכן כשנכנסתי נעמדתי בביטחון ליד הסטנד של אותה חברה. חשוב לציין כי מדובר בחברה יוקרתית ביותר (תבינו עוד מעט למה אני מציינת את זה... כלומר חוץ מהשחצנות והנסיון להראות שאני מורמת מכל אדם :) ). עמדתי לי שם בבדידות מוחלטת תבזמן שרוב דיילות היופי מתעלמות ממני כאילו הייתי הומלס ביציאת "השלום". כיחכחתי בגרוני ושאלתי את אחת הדיילות איפה הדיילת של אותה חברה. היא ענתה לי שהיא לא נמצאת (חברה גובה מאות שקלים על מוצריה לא שמה דיילת?!?!?). אז שאלתי אותה אם היא יכולה לעזור לי. בטובה היא נאותה לעזור לי. מפה, זה התמליל הכמעט מדויק של אותה שיחה:

אני: "אני צריכה פודרה של החברה הזו בגוון 1"
היא (בהתלהבות מזוייפת): "את יודעת, יש פודרה מעולה של חברת קרליין/רבלון/סופטאצ'/זיבי"
אני (בבלבול מסויים): "אני שמחה לשמוע..."
היא (בתקווה): "להראות לך?"
אני: "לא, אני רוצה את הפודרה של החברה הזאת בגוון 1, בבקשה"
היא: "אבל הפודרה של זיבי היא מעולה!!!"
אני (הפיוזים מתחילים לאט לאט לנוע כלפי מעלה): "אני בטוחה שהיא מעולה, אבל אני רוצה את זאת"
היא: "אבל היא ב - 168% אחוזי הנחה!!!"

כן, אשה הזויה, אני עומדת ליד סטנד של חברה עם מוצרים יקרים בצורה מחליאה כי אני מחפשת הנחות... ממש גאון בפילוח לקוחות...

אני (בעצבנות נראית לעין): "אני באמת רוצה רק את זאת!"

בעלי - מבין שעוד שניה הגיהנום הולך לפרוץ החוצה ותופס מחסה ליד מדפי הטיטולים.

היא (בחוסר רצון מופגן) - מוציאה לי את הגביע הקדוש (הפודרה) שלמענו נאלצתי לעבור שבעה מדורי גיהנום.
כבר חשבתי שהקניה בטוחה ואוכל לדלג עם הפודרה שלי לעבר השקיעה... אך מפלצת מרובת הראשים החליטה להעביר אותי מסע ייסורים קטן נוסף.

היא (לופתת באחיזת מוות את הפודרה כאילו זו הייתה בת ערובה): "יש לנו עפרונות עיניים מצויינים... והם גם ב - 22298403958% הנחה"
אני: "אהה...."
היא: "ומה עם שפתונים... אולי קרם לחות?"

אני (בתחושה רעה שעוד שניה הולכים למכור לי ביטוח משלים ביחד עם המסקרה של חברת זיבי, פונה למוצא האחרון): "אני מאוד מודה לך! אני צריכה אך ורק פודרה ולא מעוניינת בשום מוצר אחר! תודה!"

סוף סוף קיבלתי את הפודרה שלי.
תכלס, היה יותר קל עם הייתי מייצרת אותה!

בנימה רצינית יותר, אני יודעת שתנאי ההעסקה של רוב דיילות היופי הם לא מזהירים והן חייבות עמלות על מנת להתקיים. אבל דחילאק... קצת הבנה על הלקוחה שעומדת מולך. טיפה. קצת פחות לדחוף וקצת יותר להבין מה הלקוחה רוצה, האם היא מעוניינת לראות מוצרים נוספים או שהיא נראית כאילו היא לחוצה בזמן וכו'. באופן כללי עייפתי מרמת השירות שיש ברוב המקומות בארצנו הדלוחה. בהרבה מקרים מדובר בכוח אדם לא מיומן ומנוצל - קומבינציה שיוצרת עובדים ממורמרים שלא שמים ז** על הלקוח שעומד מולם ודבר זה מצידו יוצר תופעה של בחורות שמות מייק אפ שלא מתאים לתת גוון שלהן

ואני שואלת את עצמי, איפה האו"ם? איפה נאט"ו כשבאמת צריכים אותם?

וזה הכל להיום.

דברים מאוסים..

אני במצב רוח קרבי לאחרונה. אין לי עצבים לכלום ואני מתחילה לאט לאט להזדהות עם הדמות של מייקל דאגלס בסרט "בדרך למטה". אני חולמת על היום בו אניח את ידי על רובה חצי אוטומט ואלך לסניף מקדונלדס הקרוב לביתי ואתחיל לנופף בו ולשאול למה ההמבורגר שלי לא נראה כמו בתמונה..
בכל אופן, כחלק מנסיון טיהור אנרגיות שליליות החלטתי להקדיש את הפוסט הזה לדברים מאוסים שחייבים להיפסק!

1) בניית ציפורניים. כן, אני יודעת... זה היה מאוד פופולארי בשנות ה - 90 וגם אני חטאתי כמה פעמים בעניין, אבל בחיאת, חלס, מיצינו. ולא, זה לא נראה טבעי, על אף אחת. גם לא עלייך.
2) צלליות בצבעים כחולים - צ'מעו, כשזה על ג'יזל על שער של מגזין זה נראה מה זה מאאאאאמממממם! אבל מאמ'לה, את לא ג'יזל ופה זה לא "קוסמו", אז תמחקי את הפנס מהעין!
3) בת' דיטו - אל תבינו אותי לא נכון. אין לי שום דבר נגד הבחורה. אני בטוחה שהיא נחמדה וכאלה. יש לי בעיה עם התופעה. כאילו את שמנה, לסבית ולא מגלחת שיערות מהגוף... יופי לך... מה את רוצה מהחיים שלנו? פשוט נמאס לראות אותה בכל מקום! מדובר בסולנית בינונית של להקה בינונית שהסיבה היחידה להייפ מסביבה הוא הטעם הקלוקל שלה בבגדים ומידת המכנסיים שלה. ביג דיל! אני גם שמנה וגם שרה לא רע ואפילו יש לי צלוליטיס למתקדמים. ואני לא רואה את קארל לגרפלד שר לי סרנדות מתחת לחלון. אוף...
4) תוכניות ריאליטי - להתרוצץ בבגדים מינימאליים באיים אקזוטיים ולרחוש מזימות זו לא המציאות! ריאליטי זה להרים את התחת שלך ב - 07:00 לעבודה שאתה מתעב ולשבת שם עד צאת הנשמה ואז לחזור לדירה השכורה המטונפת שלך, לראות "חוק וסדר" וללכת לישון. וחוזר חלילה. ריאליטי, חברים, זה כשההי לייט של השבוע שלך זה העוף בגריל בבית של ההורים. זה ריאליטי, ושלא יעבדו עליכם!
5) אנשים רזים - כאילו מה הקטע עם זה?!
6) חברים שלא מחזירים טלפונים ואף פעם אין להם זמן להיפגש - חארות!
7) אנשים שקוראים עיתונים בזמן נהיגה בבוקר.
8) מעצבים ישראלים חושבים שסמרטוטי הלייקרה שהם מייצרים זו יצירת אומנות, מינימום (ואני חוזרת, מינימום!) כמו שמלות ערב של "שאנל". ועוד יותר גרועות הנשים שקונות את הסמרטוטים האלה וחושבות שהן מה מיוחדג'ות, למות מהן! בעוד שכל בהמה שניה ברחוב לובשת בדיוק את אותו הדבר.
9) דוגמניות שאומרות שדוגמנות זו עבודה ממש קשה. הן צריכות לקום ממש מוקדם בבוקר, לדגמן בגדי ים בקור ולהישאר רזות ובלה בלה בלה בלה.... תנו לי שניה, הדמעות מציפות לי את המקלדת.
אתן יודעות מה זה עבודה קשה?! להיות סטאז'ר בחדר מיון שלא ישן כבר 36 שעות, שצריך להתרוצץ בין אנשים חולים/גוססים/מעצבנים ועל הדרך לחטוף מכות ממבקרים לא מרוצים וכל זה תמורת שכר רעב. זו עבודה קשה! אז לכו תקיאו, פוסטמות!

טוב... אני חושבת שזה מספיק רעל להיום.

נ.ב. אני מתצלת בפני ציבור בונות הציפורניים, שמנים, רזים, דוגמניות, סטאז'רים, מעצבים, מפיקי ריאליטי ומקדונלדס. מדובר בהכללות גסות ואין הכוונה לפגוע או להעליב... אל תתבעו אותי.

הסרת איפור והישרדות בקיץ

אחרי העדרות ארוכה עקב חוסר עניין כללי בחיים אני עושה קאמבק עם 2 קלאסיקות מודרניות (שלא לומר רטרו עצבני) מבית היוצר של LANCOME. לפני שאני מתחילה אני חייבת לציין שאני לא חסידה גדולה של החברה. לא בתחום האיפור ולא בתחום הטיפוח. כמעט ואין לי מוצרים של לנקום. מוצרי הטיפוח שלהם מגרים את העור שלי משום מה ומוצרי האיפור שלהם פשוט לא עושים לי חשק לקנות אותם. אבל ישנם שני יוצאי דופן, שאני משתמשת בהם שנים על גבי שנים ולא משנה כמה פעמים ניסיתי להחליף אותם תמיד חזרתי אליהם עם הזנב בין הרגליים.

הראשון הוא בין מסירי האיפור הדו פאזי הראשונים בשוק - Bi Facil. מדובר במסיר איפור שמיועד לאיזור העיניים ויש בתוכו שני חלקים. בעצם חציו על בסיס מים וחציו על בסיס שמן. לכל חצי יעוד אחר. החצי השומני מסיר את האיפור והחצי על בסיס מים מרענן ומלחח את העור (לפחות זה מה שכתוב באתר החברה, אל תתבעו אותי).
מדובר במסיר איפור מעולה. שמתמודד בגבורה עם כל מסקרה סוררת או אייליינר שלא רוצה להיפרד מהעפעף. הוא מאוד נעים על העור ואינו משאיר הרגשה שומנית או "עננה" בתוך העין.
מה שכן הוא יקר. מצד שני אם החיים היו מושלמים הייתי נראית כמו בר רפאלי ולא הייתי צריכה לאפר את העיניים שלי בכלל...
בכל אופן, צריך לקחת בחשבון שצריך ממש מעט ממנו על מנת להסיר בצורה אפקטיבית את האיפור ולכן, לי לפחות, הוא מספיק להמון זמן.


המוצר השני מבית LANCOME שאני לא מסוגלת להיגמל ממנו גם לא תחת איומי אקדח הוא הדאודורנט המעולה שלהם Bocage. אני משתמשת בדאודורנט הזה כבר שנים וכל פעם שמישהו נוסע לחו"ל מזמינה סטוקים. מדובר במוצר לא מתוחכם במיוחד. לא מינרלים, לא קריסטלים, לא מבשל ולא עושה קפה. אבל מה, אין ריח של זיעה. Zero, נאדה, גורנישט - אין!
יש לו גם כמה חסרונות (כמו שכבר ציינתי למעלה, החיים לא מושלמים), אם לא מחכים שהוא יתייבש לפני שמתלבשים הוא יכתים בגדים כהים (כן, כן... אמרתי לכם שמדובר במוצר רטרו). כמו כן, הוא לא מונע הזעה, הוא רק מונע את הריח. מכיוון שלי אין בעיות מיוחדות בתחום זה מספק אותי בהחלט.
לסיכום, דאודורנט שעושה פעולה אחת בלבד אבל הוא עושה אותה ממש ממש טוב (ובמחוזותינו זה לא מעט).
אין ריח של זיעה ולא משנה מה אני עושה באותו יום (מי כבר ישמע מה אני עושה, אני האדם העצלן ביותר עליי האדמות נראה לי). כמו כן, הריח שלו עצמו הוא מאוד מאוד עדין ונקי, כמו של סבון. מה שכן, אני חייבת לציין שהוא סובל מתסמונת של המוצר הקודם וגם הוא יקר באופן מחליא, אבל אני מכורה, אין מה לעשות. עוד מעט אתחיל לגנוב מהארנק של בעלי ולמכור דברים מהבית בשביל לממן את הרגלי הטיפוח שלי.

בגדול מדובר בשני מוצרים שהם לא חובה ואני מניחה שעם הטכנולוגיות של היום בוודאי יש מוצרים לא פחות טובים במחירים נוחים יותר. אבל אתם יודעים Old habits, die hard.

צ'או!

טוב... אז החלטתי לוותר על החלום להפוך לתופעה בינלאומית ולכן אני חוזרת לעברית. ממילא לא היו לי כמעט קוראים מארצות אחרות (אנטישמים כולם...).
בכל אופן, היה לי קשה להביא את עצמי לשים עוד פוסט מכיוון שבימים האחרונים אני עסוקה בלהיות עצלנית ובלראות שידורים חוזרים של "בית הבובות". מה שגרם לי לתהות איך זה שאני תמיד רואה ומתלהבת מדברים הרבה אחרי כולם? כמעט אף פעם לא יוצא לי לראות סדרה בזמן שהיא משודרת אלא תמיד בשידורים חוזרים הזויים שיש מאוחר בלילה (כמו "דקסטר" - למשל). דוגמא קלאסית, רק אתמול ראיתי את "מלהולנד דרייב", הסרט מלפני מיליון שנה בערך שכולם התלהבו ממנו עמוקות. קודם כל, לא הבנתי אותו בכלל!! ובאמת שאני לא נעל... באמת באמת. והוא גם היה נורא משעמם והסוף היה ממש אידיוטי, בעיקר לאחר שמצאתי הסבר באינטרנט על העלילה. בזבוז של שעתיים וארבע עשרה דקות מחיי שאני לא אקבל חזרה מדייויד לינץ', במאי הסרט. אני חושבת שצריך להכניס חוק שמאפשר לתבוע יוצרים של סרטים לא מובנים ומשעממים במיוחד על בזבוז זמן הציבור. כאילו באמת! כמה פעמים הלכתם לסרט בעקבות טריילר או ביקורת מעניינים והסתבר שנחתתם לתוך ביצת בזבוז זמן וכסף? לי זה קרה הרבה פעמים. אם היה אפשר לתבוע אנשים על זה שהטריילר יותר מעניין מהסרט תחת הסעיף פרסום שקרי, זה לא היה קורה! ועוד משהו, שמתם לב שבכל הטריילרים יש את אותו הקריין? אני מריחה קונספירציה..

ובחזרה למטרה שלשמה התכנסנו כאן.

היום הביקורת היא על מוס/קרם ניקוי לפנים של חברת BIOTHERM ששמו בישראל:

Biosource - Hydra mineral cleansing Softening Mousse
והוא כמובן, ורוד וחמוד! איך לא?

המוצר הספציפי הזה מיועד לעור יבש. בסדרה שך ביוסורס יש גם מוצר מקביל לעור רגיל/מעורב והוא נקרא: Foaming Invigorating Cleansing Water. והוא בא בבקבוק משאבה בצבע ירוק. מכיוון שהעור שלי יותר נוטה ליבש מאשר לרגיל, קניתי את החמוד הורוד.

המוצר מגיע בטיובה של 150 מ"ל והוא מאוד נוח לשימוש מכיוון שיש שליטה טובה על כמות החומר היוצר. אומנם הם קוראים למוצר מוס אבל לדעתי הוא מן הכלאה בין מוס לקרם מאוד סמיך ועשיר. בכל אופן, במגע עם מים הוא מתחיל להקציף טיפה ואין צורך בהרבה מהחומר בשביל לנקות את הפנים.

הריח הוא עדין ונעים. ריח נקי כזה. הוא לא מייבש את העור ומנקה אותו די טוב.
חשוב לציין כי המוצר הזה לא מתאים להסרת איפור, האמת הוא די גרוע בזה.

בגדול מדובר במוצר באיכות טובה, שמשאיר את העור די לח וללא סימנים של יובש אבל אני לא יכולה להגיד שמדובר במוצר מעולה, כי בתכלס גם סבון הפנים של Dove עושה את אותה העבודה, בחצי מחיר.

שבוע טוב.

Battle of the Titans

Following my experience, these two foundations are the best I've tried on myself so far. So I decided to compare the two:

• Both are of great quality and from a wonderful brand. Meaning, the price is also high. I bought the Armani in Italy and it was actually cheaper than Chanel.
• Chanel has a thicker texture and slightly fuller coverage.
• They both have a very similar finish - half mate.
• The Chanel lasted longer on my skin (normal to dry) than the Armani.
• Application: the Armani is much easier to apply because the bottle has a pump, meaning you have better control on amounts of product (I spilled the Chanel a few times into my palm) and you don't have to touch the product with your fingers. Also, according to the lady that sold me the Chanel, one "shake" was enough to cover half of my face. Well.... No - it was not enough. Not even close. And, no, I'm not Mrs. Baloonhead. I have a normal size head and face.

This was a close one. The winner is....... drums!!! Armani Luminous Skin Foundation!!!

I also want to try the following make up "candies" once I save up some cash:
1) Estee Lauder - Double Wear Light
2) Smashbox - HALO HYDRATING PERFECTING POWDER
3) Smashbox - BROW TECH TO GO

Also, I'm looking for a good concealer for dark circles. Will happily receive suggestions and recommendations.

Bye bye

WANTED STELLARS «24 CARAT» GLOSS

WANTED STELLARS «24 CARAT» GLOSS - Is a lip gloss by "Helena Rubinstein".
I have it in "Golden Ruby" (as in the pretty picture). The name suits the product perfectly, mainly because it is bright red color with "gold" dust in it. So far so good.
The color on the lips however is not as red/gold/bright as in the tube. This is fine by me actually, because I don't tend to wear very intense colors, but I must admit I was a bit disappointed because I expected the color to be the same as in the tube.
The color on the lips is a sheer red with a tiny beet of shimmer/glitter to it. Overall the color is nice.
It goes on smoothly and does not feel very sticky.
If you like strong bold colors, this is not a product for you.

The best part of this product is that I got it free!!! Woooohooo!!! I got it from my mother, who is about as insane as I am about make up and bought it just because it was on sale... OMG!! It's genetic!!
I got a lot of free stuff from her (all kind of samples and other things she does not use). Will try them out and see how it goes.

Later.

This is a nice little feature. I think it will be great to see who visits my blog..

Dr. Feelgood

No, this is not a review for a porno movie but for a product from Benefit. For those of us who do not have access to this brand, it can be purchased here: http://il.strawberrynet.com/makeup/benefit.

According to Benefit, Dr. Feelgood is a balm packed with vitamin C and should be worn on top of foundation to reduce appearance of small lined and provide mate finish. It can also be worn alone on bare skin.
The packaging is amazing, as with all Benefit products. But unfortunately, that's where it ends.
I've tried using this product in a number of ways:
1) Bare skin - it's not so easy to apply the product with the sponge attached, cause it's kind of hard and not creamy. It smells nice and it does smooth the face for a while. But I must say that the effect is not lasting.
2) Under foundation - no effect whatsoever.
3) On top of foundation (recommended by Benefit) - Oh the horror!!!! It smudged and clumped the foundation, the sponge went all dirty and gunky... No! No! No! Baaaaad!

Now, we should all remember that I'm somewhat challenged at times and I might have used the product in a wrong way. If anyone knows how to use this, please let me know. Cause it's kinda pricey and I would like to get some benefit (ironic...) out of it.

After long absence - some new stuff

Well... that's embarrassing... I promised to write about my new moisturizer, and then disappeared for 6 months. Baaaaaad Bubu. I do have a good excuse, I got married, moved to a new place and went on a honeymoon. I've been busy. But I'm back for good now.

As you understand from the picture above - I found a new moisturizer: Clinique's Moisture Serge. It's actually quite good. I don't usually use Clinique's products (don't know why) and this one was a good surprise. It has a nice gel like texture and a lovely pink color. No smell at all. It goes on smoothly does not leave an oily sensation on the skin. What is more interesting, before I started using it I had a lot of tiny red spots, dryness and the skin felt bumpy and uneven. A few weeks of use made my skin very smooth and soft. Awesome!
Important to say that this might not work for really dry skin, cause it's not rich enough.
I bought this moist. as a part of a set which also included eye cream and a weird face spray/mist. The eye cream is nice, but nothing to write home about and the spray thingy is an enigma to me since I have no idea why to use it.

Another cool product I've bought lately is Smashbox's Photo Op. According to the instructions this product should be applied under the eyes, to highlight the area. Did that, did not turn me into Gisel... Disappointing...
Then I used it as a shimmer on the top of my cheek bones. Nice soft effect, barely noticeable (maybe because I'm white like a ghost...).
Finally I mixed a bit with my foundation and it gave my skin a nice subtle glow. That's how I used it ever since.

Anyways, both products are really nice and of a good quality. Photo Op is not a must, if you have extra cash and you have all the basics, it could be a nice touch.

Roger and out!