דברים מאוסים..

אני במצב רוח קרבי לאחרונה. אין לי עצבים לכלום ואני מתחילה לאט לאט להזדהות עם הדמות של מייקל דאגלס בסרט "בדרך למטה". אני חולמת על היום בו אניח את ידי על רובה חצי אוטומט ואלך לסניף מקדונלדס הקרוב לביתי ואתחיל לנופף בו ולשאול למה ההמבורגר שלי לא נראה כמו בתמונה..
בכל אופן, כחלק מנסיון טיהור אנרגיות שליליות החלטתי להקדיש את הפוסט הזה לדברים מאוסים שחייבים להיפסק!

1) בניית ציפורניים. כן, אני יודעת... זה היה מאוד פופולארי בשנות ה - 90 וגם אני חטאתי כמה פעמים בעניין, אבל בחיאת, חלס, מיצינו. ולא, זה לא נראה טבעי, על אף אחת. גם לא עלייך.
2) צלליות בצבעים כחולים - צ'מעו, כשזה על ג'יזל על שער של מגזין זה נראה מה זה מאאאאאמממממם! אבל מאמ'לה, את לא ג'יזל ופה זה לא "קוסמו", אז תמחקי את הפנס מהעין!
3) בת' דיטו - אל תבינו אותי לא נכון. אין לי שום דבר נגד הבחורה. אני בטוחה שהיא נחמדה וכאלה. יש לי בעיה עם התופעה. כאילו את שמנה, לסבית ולא מגלחת שיערות מהגוף... יופי לך... מה את רוצה מהחיים שלנו? פשוט נמאס לראות אותה בכל מקום! מדובר בסולנית בינונית של להקה בינונית שהסיבה היחידה להייפ מסביבה הוא הטעם הקלוקל שלה בבגדים ומידת המכנסיים שלה. ביג דיל! אני גם שמנה וגם שרה לא רע ואפילו יש לי צלוליטיס למתקדמים. ואני לא רואה את קארל לגרפלד שר לי סרנדות מתחת לחלון. אוף...
4) תוכניות ריאליטי - להתרוצץ בבגדים מינימאליים באיים אקזוטיים ולרחוש מזימות זו לא המציאות! ריאליטי זה להרים את התחת שלך ב - 07:00 לעבודה שאתה מתעב ולשבת שם עד צאת הנשמה ואז לחזור לדירה השכורה המטונפת שלך, לראות "חוק וסדר" וללכת לישון. וחוזר חלילה. ריאליטי, חברים, זה כשההי לייט של השבוע שלך זה העוף בגריל בבית של ההורים. זה ריאליטי, ושלא יעבדו עליכם!
5) אנשים רזים - כאילו מה הקטע עם זה?!
6) חברים שלא מחזירים טלפונים ואף פעם אין להם זמן להיפגש - חארות!
7) אנשים שקוראים עיתונים בזמן נהיגה בבוקר.
8) מעצבים ישראלים חושבים שסמרטוטי הלייקרה שהם מייצרים זו יצירת אומנות, מינימום (ואני חוזרת, מינימום!) כמו שמלות ערב של "שאנל". ועוד יותר גרועות הנשים שקונות את הסמרטוטים האלה וחושבות שהן מה מיוחדג'ות, למות מהן! בעוד שכל בהמה שניה ברחוב לובשת בדיוק את אותו הדבר.
9) דוגמניות שאומרות שדוגמנות זו עבודה ממש קשה. הן צריכות לקום ממש מוקדם בבוקר, לדגמן בגדי ים בקור ולהישאר רזות ובלה בלה בלה בלה.... תנו לי שניה, הדמעות מציפות לי את המקלדת.
אתן יודעות מה זה עבודה קשה?! להיות סטאז'ר בחדר מיון שלא ישן כבר 36 שעות, שצריך להתרוצץ בין אנשים חולים/גוססים/מעצבנים ועל הדרך לחטוף מכות ממבקרים לא מרוצים וכל זה תמורת שכר רעב. זו עבודה קשה! אז לכו תקיאו, פוסטמות!

טוב... אני חושבת שזה מספיק רעל להיום.

נ.ב. אני מתצלת בפני ציבור בונות הציפורניים, שמנים, רזים, דוגמניות, סטאז'רים, מעצבים, מפיקי ריאליטי ומקדונלדס. מדובר בהכללות גסות ואין הכוונה לפגוע או להעליב... אל תתבעו אותי.