‏הצגת רשומות עם תוויות אינטרנט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אינטרנט. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 28 באפריל 2013

סקירות, קניות, טרוניות - בנוהל הרגיל

טוב, אז ככה. 
מלא מלא זמן לא כתבתי שום דבר כי לא היה לי חשק. כמעט ולא עשיתי קניות, הייתי עסוקה בעבודה ובאופן כללי היה לי מצב רוח מסריח. וכשיש לי מצב רוח מסריח, אני לא קונה דברים, אלא אם כן הם מגיעים עם גבינה ופפרוני... אבל זה נושא לפוסט נפרד.
Anyway, שבוע שעבר היה לי יום הולדת. היה מאוד נחמד. אני ובעלי נסענו לקניון ארנה בהרצליה (קניון די מאכזב) ועשיתי די הרבה קניות. אח"כ אכלנו במסעדה בנמל תל אביב. כמו כן גם הגיעו כמה משלוחים מחו"ל. אפשר לסכם את יום ההולדת שלי כפרודוקטיבי.

אז מה היה לנו:

Madina Milano:
לפני שבוע שעבר בחיים שלי לא נכנסתי לחנות הזו. לא יודעת למה... זה היה נראה לי כמו איל מקיאג' כזה... מה שגרם לי להתגרד קלות מהמחשבה של להיכנס לשם. אז ויתרתי. אבל מכיוון שבקניון ארנה אין שום דבר מרגש יותר ממשביר לצרכן וסופר פארם אז החלטתי לקחת את הסיכון. שירתה אותי בחורה נחמדה אך קצת חסרת מושג בענייני איפור. רוב הזמן היא לא ממש הבינה על מה אני מדברת (מסתבר שהיילייטר זה מושג שעדיין לא הגיע למילאנו...) אבל זה לא מנע ממני לרכוש שלושה מוצרים שהסתברו שמוצלחים מאוד:

1) ספוגית להנחת איפור - בעקרון, לפי מה שאני הבנתי זה מן חיקוי של ה - Beauty Blender. מדובר בספוגית בצורת ביצה מעוכה קצת שיש להרטיב לפני שמתמשים בה להנחת מייק אפ נוזלי. אחרי שמרטיבים את הספוגית וסחטים אותה היא כמעט ומכפילה את גודלה (מגניב ביותר). לעניות דעתי מדובר באפליקטור מדהים למייק אפ נוזלי.



2) עיפרון לגבות עם השם ה"הו-כה-מקורי" Eyebrow pencil - בגוון 04. כשהמוכרת בחנות מילאה לי את הגבות עם העפרון הזה חטפתי חררה! הגבות היו בצבע בורדו!! כמובן שאת תמיהתי הבעתי בצורה קולנית (כהרגלי). התשובה שהגיעה הייתה מדהימה לא פחות: "אהה.. זה לא העפרון בצבע כזה, זו התאורה בחנות". ברצינות... זו התאורה בחנות איפור "מקצועי"?? תאורה שגורמת לצבעים להיראות שונה לחלוטין ממה שהם באמת?? מאתגר משהו. בקיצור, אני לא יודעת איזה שד השתלט עליי והאמנתי למוכרת. אחרי שניסיתי את העפרון בבית שמחתי לגלות שהוא בכלל לא בצבע בורדו אלא במן גוון חום-אפרפר. יש לי שיער שחור וגבות, שאומנם גם שחורות, אך די דלילות מה שגורם להן להיראות אפורות. העפרון הזה ממש מדגיש את הגבות מבלי להשוות להן מראה כהה מדי או מלאכותי.  אני ממליצה מאוד!



3) סומק בגוון Cherry blossom girl. על פניו ניתן היה לחשוב שהסומק הוא בגוון דובדבן (ורוד, בורדו וכו'). אך כפי שוודאי הבנתן, שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה בממלכת "מדינה מילאנו" (כנראה בגלל התאורה), והסומק הוא בעצם בגוון ניוד מאוד מאוד יפה ומחמיא. הייתי אומרת אומרת שהגוון קצת יותר נוטה לכיוון החם. לדעתי הסומק הזה יראה מעולה על כל גווני העור. אולי חוץ מגוונים מאוד מאוד כהים.

בקיצור, על שלושת המוצרים הנ"ל אני יכולה להמליץ בלב שלם!

בעקבות פוסטים רבים, גם אני התפתתי לקנות מוצרים של MUA. המחיר הזול והניחוח הבריטי עשו את שלהם והזמנתי חבילה מאוד מכובדת מהם:

1) Pro-Base Complexion Kit - מדובר בפלטה קטנה עם שני גוונים של קונסילר והיילייטר. אני קניתי בגוון ivory. תמורת 6 פאונד, מדובר במציאה של ממש. הקונסילרים אומנם דורשים קיבוע עם פודרה, אך הם די עמידים לאחר הקיבוע ויש להם גוונים מאוד מוצלחים. היילייטר גם מאוד מוצלח (קרם), רק משום מה הוא ורוד. כך שאי אפשר ממש להשתמש בו כאשר משתמשים בסומק שהוא לא ממשפחת הורודים.



2) Loose Powder - פודרה.. בסדר.. אין מה להרחיב על זה העניין. לא מביאה תועלת אבל גם לא עושה נזק. קנייה מיותרת.



3) Mega Volume Mascara - מסקרה גרועה ביותר. לא ווליום ולא נעליים. החומר עצמו מאוד דליל.. או יבש.. או שניהם (עד כמה שזה נשמע בלתי אפשרי). נמרחת, מתפוררת. בקיצור - "בעעעע"!

4) BB Foundation - פירגנתי לעצמי שני גוונים מזעזעים באותה מידה: Light ו - Light Rose. קודם כל, light זה באמת light. כמו, אדוארד ב - Twilight. אם את ערפד - זה המייק אפ בשבילך! המקרם הוא בין הדוחים שנתקלתי בהם. מן שילוב של פלסטלינה ונזלת. אחרי שהנחתי את ה - BB על הפנים רצתי, ממש רצתי להוריד אותו. פויה!



5) Trio Eyeshadow - Chocolate Box - תמורת 2.5 פאונד, קיבלתי שלישיית צלליות מצוינות! מלאות פיגמנט, רכות, מטשטשות נפלא, צבעים מקסימים - מומלץ מאוד!



6) Brow Kit - בערכה ישנם שלושה גוונים של צללית, מן וקס לסידור הגבות, מברשת ופינצטה קטנה. הכל על הפנים. אין אור בקצה מהנהרה.. כל הצבעים מוזרים, שלא לומר גרועים. החום הכהה ביותר הוא בעצם משהו בין בורדו לשזיף. שזה אחלה צבע לצללית למילוי גבות. אם את ברני הדינוזאור הסגול.. הצבעים היותר בהירים נוטים לג'ינג'יות יתר. במילים אחרות - לפח!



האם אני אזמין שוב - כנראה שלא. אומנם מכל הסיפור הזה היו 2 מציאות, אבל כל השאר היה כל כך רע שזה הוריד לי את החשק מהחברה הזו לעוד הרבה מאוד זמן.

זה הכל להפעם חברים וחברות. נתראה במהשך!









יום שני, 20 בספטמבר 2010

ימי הצנע הטכנולוגי

החבילה המפתה שלי מ - Everyday Minerals מחכה שבעלי יואיל בטובו לקחת אותה מהדואר (כי אני בהריון ואין מצב שאני אטריח את עצמי להליכה של 10 דק' ועמידה בתור עם כל מיני זקנים שאין להם אימייל ולכן הם קונים בולים) ובנתיים אני משתמשת בבלוג על מנת לשפוך חמתי על תופעות אי צדק מזעזעות (כמו סימני מתיחה, למשל). והיום, ילדים, אנחנו נדבר על מתן שירות בתחום התקשורת...

אני ובעלי צרכני אינטרנט נלהבים. שלא לדבר על זה שבעלי צריך את האינטרנט על מנת לעבוד מהבית לעיתים. ולכן כשהתעוררנו ביום שישי וגילינו שאין אינטרנט, רבה הייתה אכזבתנו. התקשרנו למוקד תמיכה טכנית ששם ביצעו איתנו מספר פעולות מיותרות והודיעו לנו בחגיגיות שהתקלה היא אצל הספק, שלצורך העניין נקרא לו חברת זיבי. התקשרנו לחברת זיבי ושם נאמר לנו שיש תקלה חיצונית. הם לא יכולים לבוא לתקן היום אבל יחזרו אלינו ביום ראשון. ביום ראשון דרוכים ומצפים, חיכינו לטלפון המיוחל מחברת זיבי. את תוצאת הציפייה ניתן לתאר במילים של המשורר האלמוני: "אני קורא בשמך, את לא עונה לי". בעלי (בעל סבלנות האין קץ) התקשר אליהם שוב. בחברת זיבי שימחו אותנו עם הודעה שהיום (יום ראשון) עד 19:00 יגיע טכנאי ונוכל סוף סוף לפמפם קצת מדיה וירטואלית לוריד.
סצנה ראשונה:
סלון מבולגן
שני לפטוטופים עומדים מיותמים על שולחן הקפה
שני אנשים עצובים מנסים לצחוק מ" עושים צחוק מעבודה" (שהיו צריכים לקרוא לה "צחוק מהצופים")
המודם דומם ואין רואים את האורות משובבי הנפש כרגיל.

בקיצור - אין אינטרנט!

בשלב הזה מתחיל לפעום הוריד במצח שלי ואני מתחילה לצעוק על בעלי שמחר אנחנו מתנתקים מהם ועוברים לחברת זובו. בעלי בוהה בי במבט של "עזבי אותי באמשלך, אני גם ככה בקריז עצבני".

סוף סצנה ראשונה.

סצנה שנייה:

בוקר.
בעלי מתקשר לחברת זיבי ודורש לדעת מה עם האינטרנט. מכאן זה הציטוט המדויק של השיחה:

בעל: הבטחתם שתטפלו עד 19:00 בתקלה מבחוץ.
נציגה: אבל התקלה אצלכם בפנים
אני: #@%#@%#$^#$^!!!!
בעל: זה לא מה שאמרו לי אתמול
נציגה: בכל אופן הטכנאי כבר בדרך אליכם
בעל: אבל אם התקלה בדירה זה אומר שנצטרך לחכות לו
הנציגה (בנונשלנטיות): כן
אני: %$&$%^##@@$#@$!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בעל: אבל אנחנו צריכים ללכת לעבודה
הנציגה: אבל הוא יגיע ממש עוד מעט
בעל: הוא יודע את הכתובת?
הנציגה: אההה... כן.... (בטון מאוד לא בטוח)
בעל: את רוצה לקחת טלפון שיתקשר?
הנציגה: טוב! (איזה מזל שהלקוחות עושים בשבילי את העבודה)

כעבור 45 דקות של ציפייה (אני), עצבים (אני) וכסיסת ציפורניים (ניחשתם!) אין טכנאי, אין אינטרנט ובקצב הזה גם אין עבודה... קשה קשה...

כאשר אנחנו כבר ברכב אני יוצאת על בעלי שנמאס לי שהוא כזה נחמד, ובגלל זה כל נציגי השירות בישראל צוחקים עלינו ומשקרים לנו בפרצוף. ושבאופן כללי נמאס לי ממנו, ושהכל אני צריכה לעשות בעצמי ולמה התחתנתי איתו בכלל. בשלב הזה אני מתחילה לבכות כאילו לאסי הלכה לאיבוד. בעלי חסר האונים שצריך גם לנהוג, גם להתגונן מהצעקות שלי וגם לנסות לנחם אותי מחליט להתקשר לחברת זיבי ולהתנתק.

סצנה שלישית:

בעל: שלום אני רוצה לדבר עם המנהל. הפרטים שלי זה....
נציגה (אחרת): רגע, מטפלים לכם עכשיו בתקלה והטכנאי מצלצל באינטרקום כבר 10 דק'. תפתחו לו!
אני (חוטפת את הטלפון בפראות): אנחנו לא יכולים לפתוח לו כי אנחנו לא בבית!!!!
נציגה (שלא מבינה עם מי יש לה עסק): אבל למה אתם לא בבית?! (בפעם האחרונה שמישהו שאל אותי זה, זה היה אבא שלי והייתי בת 14)
אני (בג'ננה של החיים): כי אנחנו צריכים לעבוד!!! וכי עוד מעט תוולד לנו תינוקת שבטח תרצה לאכול וכאלה!!! ונראה לי שאם לא נאכיל אותה, שרותי הרווחה יקחו לנו אותה!!!! ואני לא רוצה שיקחו לי את התינוקת, אני די מחבבת אותה!!!!
הנציגה (שכבר הבינה בשלב הזה שאני נמצאת צעד אחת מלקנות רובה אוטומטי ולהתחיל לרסס אנשים ברחוב) לקחה ממני את הפרטים בזריזות ואמרה שאחראי יחזור אליי תוך שעתיים. הודתי לה בנימוס אנגלי (כאילו לא הורדתי לה את הראש בביס לפני 5 דק') וניתקתי. זכיתי לתשואות חצי מזוייפות מבעלי על איזו תותחית אני שככה אני משיגה את מה שצריך. אבל הרגשתי מאוד אשמה שהייתי לא נחמדה אליה, כי זו לא באמת אשמתה. האשמה חיחלה בי ו.... ניחשתם! התחלתי לבכות ולמלמל שאלוהי נציגי השירות בוודאי יעניש אותי ולא יהיה לנו אינטרנט לנצח ונצטרך אשכרה ***ללכת*** לסופר (באותו רגע גם מאוד האמנתי שזה מה יקרה). בשלב הזה הגענו לעבודה שלי, בעלי בליבו הודה לאלוהים שהנסיעה הזאת נגמרה ואני הגעתי למשרד.
עד עכשיו הצליחו לעצבן אותי עוד מלא אנשים, דיברתי עם האחראי, והטכנאי יגיע היום שוב בין 13:00 - 15:00.

סוף סצנה שלישית.

בנימה רצינית יותר: אני חושבת שזה מזעזע איך אנחנו, הצרכנים, מרשים לכל החברות והתאגידים האלה להתעמר בנו. קשה לי להאמין שבאיזושהי מדינה מתוקנת לא היה נעשה חרם צרכנים על חברות שאינן יודעות להעניק שירות. אנחנו חייבים לזכור אנשים וחברות יתייחסו אלינו בדיוק בצורה שבה אנחנו מאפשרים שיתייחסו אלינו. לא ייתכן שחברה שאני משלמת לה כסף על שירותיה, לא מסוגלת להעניק לי אותם. אז מילא במקרים שבהם מדובר בדואופולים או קרטלים (כבלים, סלולר, בנקים) אבל אנחנו מאפשרים גם לחברות בענפים עם תחרות גבוהה (אופנה, מזון וכו') להמשיך להתייחס אלינו כזבל!!
עד שלא יגיע היום בו אנחנו נלמד להתאגד כצרכנים (כמו שעושה הציבור החרדי בהצלחה מרובה) אנחנו נמשיך לשלם מחירים מופקעים על מוצרים באיכות ירודה ולקבל שירות שהוא מתחת לכל ביקורת.


** אף נציג שירות לא נפגע במהלך התקרית. לבעל שלום והוא טוחן עוגת יום הולדת עם החברים החנונים שלו בעבודה.