לאחרונה לא יצא לי לקנות מוצרי איפור וטיפוח חדשים (כינורות...) ולכן גם הפוסט הזה אינו ביקורת אבל הוא בהחלט קשור לחוויית הקניה של מוצרי איפור וטיפוח (אבל לא רק).
בעברי הרחוק כשעוד הייתי סטודנטית, עבדתי תקופה קצרה כמוכרת בחנות של מוצרי טיפוח ובישום (אני מעדיפה לא להזכיר את שמה) ועוד אז אני זוכרת שמנהלת אזור הדריכה אותי ביום הראשון: "כאשר לקוחה נכנסת לחנות את ישר צריכה לחייך ולגשת אליה. בשום פנים ואופן את לא שואלת אותה - אפשר לעזור? הלקוחה לא מטומטמת ולא צריכה עזרה. את צריכה לשאול - את מחפשת משהו ספציפי? יש לנו מבצע, להראות לך משהו?" וכל שאר האחים החורגים המכוערים של "אפשר לעזור לך?".
בהתחלה יישמתי את מה שהיא אמרה ועטתי בהתלהבות של בולשביקית צעירה על כל לקוחה וגיליתי (להפתעתי הרבה) שרובן עשו הכל על מנת שלא אגש אליהן. במידה והיו צריכות עזרה, הן היו קוראות לי או מסתכלות עליי שאגש. וכך עם הזמן הפסקתי לעשות מארבים שלא היו מביישים את לוחמי השייטת על הלקוחות המסכנות.
והנה סיפור קשור..
באחד מן הימים שמתי פעמיי לסופר פארם/אפריל/ whatever על מנת לקנות פודרה. ידעתי בדיוק איזו פודרה אני צריכה ולכן כשנכנסתי נעמדתי בביטחון ליד הסטנד של אותה חברה. חשוב לציין כי מדובר בחברה יוקרתית ביותר (תבינו עוד מעט למה אני מציינת את זה... כלומר חוץ מהשחצנות והנסיון להראות שאני מורמת מכל אדם :) ). עמדתי לי שם בבדידות מוחלטת תבזמן שרוב דיילות היופי מתעלמות ממני כאילו הייתי הומלס ביציאת "השלום". כיחכחתי בגרוני ושאלתי את אחת הדיילות איפה הדיילת של אותה חברה. היא ענתה לי שהיא לא נמצאת (חברה גובה מאות שקלים על מוצריה לא שמה דיילת?!?!?). אז שאלתי אותה אם היא יכולה לעזור לי. בטובה היא נאותה לעזור לי. מפה, זה התמליל הכמעט מדויק של אותה שיחה:
אני: "אני צריכה פודרה של החברה הזו בגוון 1"
היא (בהתלהבות מזוייפת): "את יודעת, יש פודרה מעולה של חברת קרליין/רבלון/סופטאצ'/זיבי"
אני (בבלבול מסויים): "אני שמחה לשמוע..."
היא (בתקווה): "להראות לך?"
אני: "לא, אני רוצה את הפודרה של החברה הזאת בגוון 1, בבקשה"
היא: "אבל הפודרה של זיבי היא מעולה!!!"
אני (הפיוזים מתחילים לאט לאט לנוע כלפי מעלה): "אני בטוחה שהיא מעולה, אבל אני רוצה את זאת"
היא: "אבל היא ב - 168% אחוזי הנחה!!!"
כן, אשה הזויה, אני עומדת ליד סטנד של חברה עם מוצרים יקרים בצורה מחליאה כי אני מחפשת הנחות... ממש גאון בפילוח לקוחות...
אני (בעצבנות נראית לעין): "אני באמת רוצה רק את זאת!"
בעלי - מבין שעוד שניה הגיהנום הולך לפרוץ החוצה ותופס מחסה ליד מדפי הטיטולים.
היא (בחוסר רצון מופגן) - מוציאה לי את הגביע הקדוש (הפודרה) שלמענו נאלצתי לעבור שבעה מדורי גיהנום.
כבר חשבתי שהקניה בטוחה ואוכל לדלג עם הפודרה שלי לעבר השקיעה... אך מפלצת מרובת הראשים החליטה להעביר אותי מסע ייסורים קטן נוסף.
היא (לופתת באחיזת מוות את הפודרה כאילו זו הייתה בת ערובה): "יש לנו עפרונות עיניים מצויינים... והם גם ב - 22298403958% הנחה"
אני: "אהה...."
היא: "ומה עם שפתונים... אולי קרם לחות?"
אני (בתחושה רעה שעוד שניה הולכים למכור לי ביטוח משלים ביחד עם המסקרה של חברת זיבי, פונה למוצא האחרון): "אני מאוד מודה לך! אני צריכה אך ורק פודרה ולא מעוניינת בשום מוצר אחר! תודה!"
סוף סוף קיבלתי את הפודרה שלי.
תכלס, היה יותר קל עם הייתי מייצרת אותה!
בנימה רצינית יותר, אני יודעת שתנאי ההעסקה של רוב דיילות היופי הם לא מזהירים והן חייבות עמלות על מנת להתקיים. אבל דחילאק... קצת הבנה על הלקוחה שעומדת מולך. טיפה. קצת פחות לדחוף וקצת יותר להבין מה הלקוחה רוצה, האם היא מעוניינת לראות מוצרים נוספים או שהיא נראית כאילו היא לחוצה בזמן וכו'. באופן כללי עייפתי מרמת השירות שיש ברוב המקומות בארצנו הדלוחה. בהרבה מקרים מדובר בכוח אדם לא מיומן ומנוצל - קומבינציה שיוצרת עובדים ממורמרים שלא שמים ז** על הלקוח שעומד מולם ודבר זה מצידו יוצר תופעה של בחורות שמות מייק אפ שלא מתאים לתת גוון שלהן
ואני שואלת את עצמי, איפה האו"ם? איפה נאט"ו כשבאמת צריכים אותם?
וזה הכל להיום.
בעברי הרחוק כשעוד הייתי סטודנטית, עבדתי תקופה קצרה כמוכרת בחנות של מוצרי טיפוח ובישום (אני מעדיפה לא להזכיר את שמה) ועוד אז אני זוכרת שמנהלת אזור הדריכה אותי ביום הראשון: "כאשר לקוחה נכנסת לחנות את ישר צריכה לחייך ולגשת אליה. בשום פנים ואופן את לא שואלת אותה - אפשר לעזור? הלקוחה לא מטומטמת ולא צריכה עזרה. את צריכה לשאול - את מחפשת משהו ספציפי? יש לנו מבצע, להראות לך משהו?" וכל שאר האחים החורגים המכוערים של "אפשר לעזור לך?".
בהתחלה יישמתי את מה שהיא אמרה ועטתי בהתלהבות של בולשביקית צעירה על כל לקוחה וגיליתי (להפתעתי הרבה) שרובן עשו הכל על מנת שלא אגש אליהן. במידה והיו צריכות עזרה, הן היו קוראות לי או מסתכלות עליי שאגש. וכך עם הזמן הפסקתי לעשות מארבים שלא היו מביישים את לוחמי השייטת על הלקוחות המסכנות.
והנה סיפור קשור..
באחד מן הימים שמתי פעמיי לסופר פארם/אפריל/ whatever על מנת לקנות פודרה. ידעתי בדיוק איזו פודרה אני צריכה ולכן כשנכנסתי נעמדתי בביטחון ליד הסטנד של אותה חברה. חשוב לציין כי מדובר בחברה יוקרתית ביותר (תבינו עוד מעט למה אני מציינת את זה... כלומר חוץ מהשחצנות והנסיון להראות שאני מורמת מכל אדם :) ). עמדתי לי שם בבדידות מוחלטת תבזמן שרוב דיילות היופי מתעלמות ממני כאילו הייתי הומלס ביציאת "השלום". כיחכחתי בגרוני ושאלתי את אחת הדיילות איפה הדיילת של אותה חברה. היא ענתה לי שהיא לא נמצאת (חברה גובה מאות שקלים על מוצריה לא שמה דיילת?!?!?). אז שאלתי אותה אם היא יכולה לעזור לי. בטובה היא נאותה לעזור לי. מפה, זה התמליל הכמעט מדויק של אותה שיחה:
אני: "אני צריכה פודרה של החברה הזו בגוון 1"
היא (בהתלהבות מזוייפת): "את יודעת, יש פודרה מעולה של חברת קרליין/רבלון/סופטאצ'/זיבי"
אני (בבלבול מסויים): "אני שמחה לשמוע..."
היא (בתקווה): "להראות לך?"
אני: "לא, אני רוצה את הפודרה של החברה הזאת בגוון 1, בבקשה"
היא: "אבל הפודרה של זיבי היא מעולה!!!"
אני (הפיוזים מתחילים לאט לאט לנוע כלפי מעלה): "אני בטוחה שהיא מעולה, אבל אני רוצה את זאת"
היא: "אבל היא ב - 168% אחוזי הנחה!!!"
כן, אשה הזויה, אני עומדת ליד סטנד של חברה עם מוצרים יקרים בצורה מחליאה כי אני מחפשת הנחות... ממש גאון בפילוח לקוחות...
אני (בעצבנות נראית לעין): "אני באמת רוצה רק את זאת!"
בעלי - מבין שעוד שניה הגיהנום הולך לפרוץ החוצה ותופס מחסה ליד מדפי הטיטולים.
היא (בחוסר רצון מופגן) - מוציאה לי את הגביע הקדוש (הפודרה) שלמענו נאלצתי לעבור שבעה מדורי גיהנום.
כבר חשבתי שהקניה בטוחה ואוכל לדלג עם הפודרה שלי לעבר השקיעה... אך מפלצת מרובת הראשים החליטה להעביר אותי מסע ייסורים קטן נוסף.
היא (לופתת באחיזת מוות את הפודרה כאילו זו הייתה בת ערובה): "יש לנו עפרונות עיניים מצויינים... והם גם ב - 22298403958% הנחה"
אני: "אהה...."
היא: "ומה עם שפתונים... אולי קרם לחות?"
אני (בתחושה רעה שעוד שניה הולכים למכור לי ביטוח משלים ביחד עם המסקרה של חברת זיבי, פונה למוצא האחרון): "אני מאוד מודה לך! אני צריכה אך ורק פודרה ולא מעוניינת בשום מוצר אחר! תודה!"
סוף סוף קיבלתי את הפודרה שלי.
תכלס, היה יותר קל עם הייתי מייצרת אותה!
בנימה רצינית יותר, אני יודעת שתנאי ההעסקה של רוב דיילות היופי הם לא מזהירים והן חייבות עמלות על מנת להתקיים. אבל דחילאק... קצת הבנה על הלקוחה שעומדת מולך. טיפה. קצת פחות לדחוף וקצת יותר להבין מה הלקוחה רוצה, האם היא מעוניינת לראות מוצרים נוספים או שהיא נראית כאילו היא לחוצה בזמן וכו'. באופן כללי עייפתי מרמת השירות שיש ברוב המקומות בארצנו הדלוחה. בהרבה מקרים מדובר בכוח אדם לא מיומן ומנוצל - קומבינציה שיוצרת עובדים ממורמרים שלא שמים ז** על הלקוח שעומד מולם ודבר זה מצידו יוצר תופעה של בחורות שמות מייק אפ שלא מתאים לתת גוון שלהן
ואני שואלת את עצמי, איפה האו"ם? איפה נאט"ו כשבאמת צריכים אותם?
וזה הכל להיום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה