מזהירה מראש, הפוסט הזה הוא סוג של כפירה עבור הרבה מצרכניות האיפור הכבדות.
המשך הקריאה על אחריותכם בלבד!
גם אני, כאחת שהייתה רוצה להחשיב את עצמה כמבינה דבר או שניים באיפור, מחזיקה מספר מוצרים לא מבוטל של מאק במגירת האיפור שלי. ודבר אחד משותף להם - אני לא משתמשת בהם כמעט אף פעם. וחשבתי לעצמי, למה זה?
הרי רוב חובבות האיפור והמאפרות המקצועיות ממש מתלהבות ממאק, אז כנראה משהו בי לא בסדר, לא?
רוב המוצרים שיש ברשותי של מאק הם לא יותר מבסדר. חלקם אפילו לא ממש טובים.
יש לי שני מייק אפים שלהם ששניהם על הפנים. הגרועים ביותר שאי פעם השתמשתי בהם. ואלה מייק אפים שהמאפרות של מאק התאימו לי. הם נעלמים אחרי שעתיים מהפנים, משאירים סימנים של מריחה (וממש לא משנה איך מורחים אותם) ובאופן כללי פשוט לא נראים טוב על העור. ולהזכירכם מדובר בעור טוב בסה"כ.
יש לי ברונזר וסומק של מאק, שניהם בסדר. פיגמנט טוב, איכות בסדר, מטשטשים סבבה. בערך כמו כל שאר הסמקים והברונזרים שיש לי במגירה, החל מחברות עממיות וכלה בשאנל.
על המסקרות אני מקווה שאין טעם לדבר...
אם מדברים על צלליות, אז נכון שיש מבחר אדיר של צבעים וגימורים. אחלה, מגניב. מי בדיוק צריך 1658 גוונים של צלליות?
ואפילו אם כן, הפיגמנט של חלק מהן הוא לא מוצלח במיוחד ובהחלט אפשר למצוא אלטרנטיבות לא פחות טובות ואף זולות יותר בשוק.
הגלוסים ברובם די דביקים. ואת האודמים אני האמת לא מכירה מספיק כדי לחוות דעה. אבל יש לי הרגשה שגם הם לא משהו יוצא מגדר הרגיל.
הקונסילרים סבירים ולא יותר מזה.
מה שמשאיר אותנו עם מברשות.
המברשות של מאק אכן מברשות טובות. אבל תמורת יותר מ - 200 ש"ח למברשת, "טוב" זה פשוט לא מספיק. במיוחד שיש אלטרנטיבות הרבה יותר זולות ובכלל לא רעות (רבלון, Sigma, וכו'). במחיר כזה אני רוצה שהמברשת תאפר אותי בעצמה, בזמן שאני לוגמת (כן כן, לוגמת. לא שותה חלילה. כי עלמות ענוגות כמוני לוגמות דברים) את הקפה של הבוקר.
ובל נשכח את הנטייה המאוד מעצבנת שלהם להוציא כל מיני מהדורות "מיוחדות" של מוצרים. לרוב מדובר במוצרים שנמצאים בליין הקבוע או שמוחזרו מקולקציות "מיוחדות" קודמות או כאלה שימוחזרו בעתיד. וזה החלק שלא ברור לי. כאילו כמה פעמים אפשר למחזר את "ויוה גלאם" את שני הליפסטיקים ושני הגלוסים האומללים האלה. בחיי שאני לא מבינה את ההתלהבות. מה? מה מיוחד במוצרים האלה? שיש עליהן חתימות של סידני לאופר וליידי גאגא. יש מישהו שברצינות מתייחס אליהן כאייקוניות של סטייל ואופנה? מדובר בשתי נשים ביזאריות לחלוטין וגם לא מוכשרות במיוחד. האחת עשתה קריירה מ - 2 שירים (גרועים) והשניה עושה קריירה מלבישת בשר נא. האם אלה הם אייקוני האופנה שאנו אושפים להיות כמוהן? אני מאוד מקווה שלא.
מה גם שמרוב הגוונים שכבר יש בליין הקבוע הגוונים בקולקציות המוגבלות ממילא נראים כמעט אותו הדבר כמו לפחות איזשהו גוון שכבר יש.
ולמרות הכל, כל פעם שיוצאת קולקציה חדשה כל חובבות האיפור עטות על המוצרים (הממוחזרים לרוב) משל אלה היו לחמניות חמות בלנינגרד הנצורה.
וזה גרם לי לחשוב. אני תמיד מוצאת דברים ממש הזויים לחשוב עליהם. במיוחד עכשיו שמאסטר שף נגמרה והתפנו לי שני ערבים בשבוע.
הגעתי למסקנה שמאק זה ה"אפל" של עולם האיפור. למרות שהביצועים של מכשירי "אפל" למיניהם אינם מתעלים על המתחרים, וברוב המקרים אפילו נופלים מהם, למרות שהמחירים גבוהים יותר (בד"כ), רוב האנשים עדיין משוועים למוצרי "אפל". כי "אפל" יודעת לשווק. הם יודעים לייצור מצג שווא של ביקושים מטורפים (בד"כ ע"י זה שהם מגבילים את כמות היחידות שיוצאת לשוק) בדיוק כמו שמאק עושים עם הקולקציות המוגבלות שלהם. "אפל" הצליחו למצב את עצם כמותג אופנתי, יוקרתי ומעוצב וכך גם מאק.
אך בפועל, אם נסתכל היטב על שתי החברות האלה לעומת המתחרות שלהן, נראה שלהרבה מאיתנו פתאום יתחוור שהמלך הוא עירום.
ועוד נקודה למחשבה:
M.A.C ו - מאק (מחשב של "אפל") - צירוף מקרים????
מה אתם אומרים על זה?
המשך הקריאה על אחריותכם בלבד!
גם אני, כאחת שהייתה רוצה להחשיב את עצמה כמבינה דבר או שניים באיפור, מחזיקה מספר מוצרים לא מבוטל של מאק במגירת האיפור שלי. ודבר אחד משותף להם - אני לא משתמשת בהם כמעט אף פעם. וחשבתי לעצמי, למה זה?
הרי רוב חובבות האיפור והמאפרות המקצועיות ממש מתלהבות ממאק, אז כנראה משהו בי לא בסדר, לא?
רוב המוצרים שיש ברשותי של מאק הם לא יותר מבסדר. חלקם אפילו לא ממש טובים.
יש לי שני מייק אפים שלהם ששניהם על הפנים. הגרועים ביותר שאי פעם השתמשתי בהם. ואלה מייק אפים שהמאפרות של מאק התאימו לי. הם נעלמים אחרי שעתיים מהפנים, משאירים סימנים של מריחה (וממש לא משנה איך מורחים אותם) ובאופן כללי פשוט לא נראים טוב על העור. ולהזכירכם מדובר בעור טוב בסה"כ.
יש לי ברונזר וסומק של מאק, שניהם בסדר. פיגמנט טוב, איכות בסדר, מטשטשים סבבה. בערך כמו כל שאר הסמקים והברונזרים שיש לי במגירה, החל מחברות עממיות וכלה בשאנל.
על המסקרות אני מקווה שאין טעם לדבר...
אם מדברים על צלליות, אז נכון שיש מבחר אדיר של צבעים וגימורים. אחלה, מגניב. מי בדיוק צריך 1658 גוונים של צלליות?
ואפילו אם כן, הפיגמנט של חלק מהן הוא לא מוצלח במיוחד ובהחלט אפשר למצוא אלטרנטיבות לא פחות טובות ואף זולות יותר בשוק.
הגלוסים ברובם די דביקים. ואת האודמים אני האמת לא מכירה מספיק כדי לחוות דעה. אבל יש לי הרגשה שגם הם לא משהו יוצא מגדר הרגיל.
הקונסילרים סבירים ולא יותר מזה.
מה שמשאיר אותנו עם מברשות.
המברשות של מאק אכן מברשות טובות. אבל תמורת יותר מ - 200 ש"ח למברשת, "טוב" זה פשוט לא מספיק. במיוחד שיש אלטרנטיבות הרבה יותר זולות ובכלל לא רעות (רבלון, Sigma, וכו'). במחיר כזה אני רוצה שהמברשת תאפר אותי בעצמה, בזמן שאני לוגמת (כן כן, לוגמת. לא שותה חלילה. כי עלמות ענוגות כמוני לוגמות דברים) את הקפה של הבוקר.
ובל נשכח את הנטייה המאוד מעצבנת שלהם להוציא כל מיני מהדורות "מיוחדות" של מוצרים. לרוב מדובר במוצרים שנמצאים בליין הקבוע או שמוחזרו מקולקציות "מיוחדות" קודמות או כאלה שימוחזרו בעתיד. וזה החלק שלא ברור לי. כאילו כמה פעמים אפשר למחזר את "ויוה גלאם" את שני הליפסטיקים ושני הגלוסים האומללים האלה. בחיי שאני לא מבינה את ההתלהבות. מה? מה מיוחד במוצרים האלה? שיש עליהן חתימות של סידני לאופר וליידי גאגא. יש מישהו שברצינות מתייחס אליהן כאייקוניות של סטייל ואופנה? מדובר בשתי נשים ביזאריות לחלוטין וגם לא מוכשרות במיוחד. האחת עשתה קריירה מ - 2 שירים (גרועים) והשניה עושה קריירה מלבישת בשר נא. האם אלה הם אייקוני האופנה שאנו אושפים להיות כמוהן? אני מאוד מקווה שלא.
מה גם שמרוב הגוונים שכבר יש בליין הקבוע הגוונים בקולקציות המוגבלות ממילא נראים כמעט אותו הדבר כמו לפחות איזשהו גוון שכבר יש.
ולמרות הכל, כל פעם שיוצאת קולקציה חדשה כל חובבות האיפור עטות על המוצרים (הממוחזרים לרוב) משל אלה היו לחמניות חמות בלנינגרד הנצורה.
וזה גרם לי לחשוב. אני תמיד מוצאת דברים ממש הזויים לחשוב עליהם. במיוחד עכשיו שמאסטר שף נגמרה והתפנו לי שני ערבים בשבוע.
הגעתי למסקנה שמאק זה ה"אפל" של עולם האיפור. למרות שהביצועים של מכשירי "אפל" למיניהם אינם מתעלים על המתחרים, וברוב המקרים אפילו נופלים מהם, למרות שהמחירים גבוהים יותר (בד"כ), רוב האנשים עדיין משוועים למוצרי "אפל". כי "אפל" יודעת לשווק. הם יודעים לייצור מצג שווא של ביקושים מטורפים (בד"כ ע"י זה שהם מגבילים את כמות היחידות שיוצאת לשוק) בדיוק כמו שמאק עושים עם הקולקציות המוגבלות שלהם. "אפל" הצליחו למצב את עצם כמותג אופנתי, יוקרתי ומעוצב וכך גם מאק.
אך בפועל, אם נסתכל היטב על שתי החברות האלה לעומת המתחרות שלהן, נראה שלהרבה מאיתנו פתאום יתחוור שהמלך הוא עירום.
ועוד נקודה למחשבה:
M.A.C ו - מאק (מחשב של "אפל") - צירוף מקרים????
מה אתם אומרים על זה?