ביום שישי האחרון, אני ובעלי, או כמו שאני אוהבת לקרוא לו: אדון "אנחנו מוכנים לילדים, זה יהיה כזה כיף כשיהיו לנו ילדים" הלכנו לפעילות לשבועות מטעם הגן של הבת שלנו, מיקה.
כמובן, שהפעילות נערכה בחווה וכללה הרצאות על גזיזת צמר, הכנת גבינה (כי זה נורא מעניין בני שנתיים) ואפיית פיתות. לפעמים נראה לי שאפיית פיתות בלתי אכילות זה הספורט הלאומי של ישראל. בקיצור, לפניכם תיעוד מפורט של אותו בוקר.
מערכה ראשונה:
אמא מאופרת למשעי + אבא כמעט ער + ילדה שלשבושה במיטב מחלצותיה מ"פוקס" יוצאים לכיוון החנייה בליווי הצהלות של הילדה "אוטו!!! וום וום!!! אוטו!!!!". אחרי נסיעה קצרה מגיעים לחניית החווה. כשיוצאים, נגלה בפנינו מחזה אימים שבו הורים זועקים ומנסים למנוע את התאבדות הילדים שלהם על הכביש ונהגים נוירוטיים שמשחקים במשחק "אל תדרוס את הילד".
צולחים את חציית הכביש ומגיעים לחווה.
עכשיו נזכרתי למה אני לא בעניין של חיות משק - הן מלוכלכות ומסריחות.
מיקה מסכימה איתי ופוסחת באלגנטיות על פינת הליטוף שמלאה בעיזים עם טיק עצבני וישר הולכת לכיוון החרא שלהן.
אבא דופק זינוק של סופרמן ומציל את הילדה מאכילת גללים.
מיקה ועוד כמה ילדים בורחים לפינת חי - שם אירוני משהו לאור מה שהחיות האלה עוברות שם על בסיסי יומיומי...
מגיעה מנהלת המקום (או משהו כזה) ומתחילה לצעוק על ההורים שאסור להיות בפינת חי ללא מדריך. היא מפחדת שנתחיל לעשות על האש?
היא חוזרת על זה 4 פעמים. כי כנראה אנחנו לא עושים רושם של אנשים אינטליגנטים במיוחד.
אני ושאר ההורים מנסים בכל הכוח למשוך את הילדים חזרה למתחם.
היא ממשיכה לצעוק.
אני מסננת לעצמי שתסביר את זה לילדה בת שנתיים.
היא מסתובבת וצועקת עליי שבדיוק מזה מתחיל החינוך וגם לה היו ילדים בני שנתיים. אני חושבת שזה היה לפני שהיו חיות משק. נראה לי קשה ללטף דינוזאורים.
במילים אחרות, יש לי פרס בשבילך גברת. הוא במטען של האוטו שלי. מאוד דומה למחבט טניס. כלבה...
מערכה שנייה:
ארוחת בוקר.
ההורים והגננות השקיעו בטירוף והכינו במו ידיהם פשטידות, סלטים, פסטות.
אני קניתי עוגה, למקרה שתהיתם...
כל הילדים יושבים ואוכלים.
מיקה רודפת אחרי טווס וצורחת עליו.
התעללות בבעלי חיים - CHECK!
כל הנסיונות לגרום לה לשבת לאכול נענים ב - "ניו מאמא!!!". חופשי מאמא, מה את סתומה? איזה אוכל? יש פה ציפור שצורחת חזרה!
מערכה שלישית:
האיפור, כמו השפיות של אמא מתחיל לאט לאט להתפוגג.
הולכים לפינת ליטוף. או במילים אחרות, המקום שבו החיות הרעות נענשות ע"י אלוהים.
נותנים לילדים להאכיל את האתון.
האתון לא פראייר וכבר למוד נסיון - לא לוקח שום דבר ממגוון האבנים/חול/קוצים שמוצעים לו.
מיקה בשלב הזה בצד השני של החווה.
מערכה רביעית:
האתון סיים את מנת העינויים היומית שלו ועכשיו תורם של סוסי הפוני.
בטח עוד מעט נגמר.
- "מותק מה השעה?"
- "רבע לעשר"
- "מה?!?!?! אנחנו פה רק שעה?!?!?!"
נותנים לילדים ללטף ולסרק את סוסי הפוני.
מיקה מנסה לשתות מהקערה שלהם.
אבא לא חושב שזה רעיון טוב.
על זה הוא מקבל בוקס בעין.
האיפור על הפנים של אמא נראה כמו קערת המים של סוסי הפוני.
לאט לאט מתארגנת קבוצה של הורים שמתכננים בריחה נועזת.
הם נקראים לסדר ע"י הגננת כי "עכשיו הולכים לנסוע על טרקטור!!!!"
אמא מנסה להסביר לה שהם לא בקולחוז ויש אמצעי תחבורה הרבה יותר נוחים, למשל מזדה 3 שנוסעת הביתה...
מערכה חמישית:
מכינים פיתות.
מישהו בחווה (כנראה אחת האתונים) חשב שזה רעיון טוב לשים ליד השולחנות לבנים קטנות שילדים יעמדו עליהם בזמן שהם מכינים את הפיתות.
שלושה ילדים נפלו מהלבנים ודפקו את הראש שלהם בפינה של השולחן.
לילדים שלום.
הפיתות מוכנות ונכנסות לתנור.
מיקה ממשיכה להכין פיתות מבצק שנשאר.
מערכה חמישית:
הולכים לראות איך מכינים גבינה.
חם שם מאוד.
מיקה מתחילה לבכות ולבקש "פאפא, ידיים, בבקשה"
המדריכה מנסה להשקיט אותה.
מיקה מתחילה לבכות עוד יותר חזק.
אין שמחה, כמו שמחה לאיד.
אין לי מושג איפה בעלי עם הילדה.
לא איכפת לי.
חבל ששכחתי את הרשיון בארנק בבית.
מערכה אחרונה:
הפיתות מוכנות.
הילדה שלא הסכימה לטעום שום דבר מ - 40 המנות השונות שהיו בארוחת בוקר מתחילה לטחון פיתה שלא הייתי נותנת אותה לאוייביי המרים ביותר.
אמא על סף בכי ואבא מחליט ששלוש שעות בחווה זה מספיק.
FIN!
* במהלך הכנת כתבה זו לא נפגעו בעלי חיים או עובדי החווה. חלק מהארועים שונו מעט מטעמים אומנותיים.
אז איך אתם חגגתם את שבועות?
