ימי הצנע הטכנולוגי

החבילה המפתה שלי מ - Everyday Minerals מחכה שבעלי יואיל בטובו לקחת אותה מהדואר (כי אני בהריון ואין מצב שאני אטריח את עצמי להליכה של 10 דק' ועמידה בתור עם כל מיני זקנים שאין להם אימייל ולכן הם קונים בולים) ובנתיים אני משתמשת בבלוג על מנת לשפוך חמתי על תופעות אי צדק מזעזעות (כמו סימני מתיחה, למשל). והיום, ילדים, אנחנו נדבר על מתן שירות בתחום התקשורת...

אני ובעלי צרכני אינטרנט נלהבים. שלא לדבר על זה שבעלי צריך את האינטרנט על מנת לעבוד מהבית לעיתים. ולכן כשהתעוררנו ביום שישי וגילינו שאין אינטרנט, רבה הייתה אכזבתנו. התקשרנו למוקד תמיכה טכנית ששם ביצעו איתנו מספר פעולות מיותרות והודיעו לנו בחגיגיות שהתקלה היא אצל הספק, שלצורך העניין נקרא לו חברת זיבי. התקשרנו לחברת זיבי ושם נאמר לנו שיש תקלה חיצונית. הם לא יכולים לבוא לתקן היום אבל יחזרו אלינו ביום ראשון. ביום ראשון דרוכים ומצפים, חיכינו לטלפון המיוחל מחברת זיבי. את תוצאת הציפייה ניתן לתאר במילים של המשורר האלמוני: "אני קורא בשמך, את לא עונה לי". בעלי (בעל סבלנות האין קץ) התקשר אליהם שוב. בחברת זיבי שימחו אותנו עם הודעה שהיום (יום ראשון) עד 19:00 יגיע טכנאי ונוכל סוף סוף לפמפם קצת מדיה וירטואלית לוריד.
סצנה ראשונה:
סלון מבולגן
שני לפטוטופים עומדים מיותמים על שולחן הקפה
שני אנשים עצובים מנסים לצחוק מ" עושים צחוק מעבודה" (שהיו צריכים לקרוא לה "צחוק מהצופים")
המודם דומם ואין רואים את האורות משובבי הנפש כרגיל.

בקיצור - אין אינטרנט!

בשלב הזה מתחיל לפעום הוריד במצח שלי ואני מתחילה לצעוק על בעלי שמחר אנחנו מתנתקים מהם ועוברים לחברת זובו. בעלי בוהה בי במבט של "עזבי אותי באמשלך, אני גם ככה בקריז עצבני".

סוף סצנה ראשונה.

סצנה שנייה:

בוקר.
בעלי מתקשר לחברת זיבי ודורש לדעת מה עם האינטרנט. מכאן זה הציטוט המדויק של השיחה:

בעל: הבטחתם שתטפלו עד 19:00 בתקלה מבחוץ.
נציגה: אבל התקלה אצלכם בפנים
אני: #@%#@%#$^#$^!!!!
בעל: זה לא מה שאמרו לי אתמול
נציגה: בכל אופן הטכנאי כבר בדרך אליכם
בעל: אבל אם התקלה בדירה זה אומר שנצטרך לחכות לו
הנציגה (בנונשלנטיות): כן
אני: %$&$%^##@@$#@$!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בעל: אבל אנחנו צריכים ללכת לעבודה
הנציגה: אבל הוא יגיע ממש עוד מעט
בעל: הוא יודע את הכתובת?
הנציגה: אההה... כן.... (בטון מאוד לא בטוח)
בעל: את רוצה לקחת טלפון שיתקשר?
הנציגה: טוב! (איזה מזל שהלקוחות עושים בשבילי את העבודה)

כעבור 45 דקות של ציפייה (אני), עצבים (אני) וכסיסת ציפורניים (ניחשתם!) אין טכנאי, אין אינטרנט ובקצב הזה גם אין עבודה... קשה קשה...

כאשר אנחנו כבר ברכב אני יוצאת על בעלי שנמאס לי שהוא כזה נחמד, ובגלל זה כל נציגי השירות בישראל צוחקים עלינו ומשקרים לנו בפרצוף. ושבאופן כללי נמאס לי ממנו, ושהכל אני צריכה לעשות בעצמי ולמה התחתנתי איתו בכלל. בשלב הזה אני מתחילה לבכות כאילו לאסי הלכה לאיבוד. בעלי חסר האונים שצריך גם לנהוג, גם להתגונן מהצעקות שלי וגם לנסות לנחם אותי מחליט להתקשר לחברת זיבי ולהתנתק.

סצנה שלישית:

בעל: שלום אני רוצה לדבר עם המנהל. הפרטים שלי זה....
נציגה (אחרת): רגע, מטפלים לכם עכשיו בתקלה והטכנאי מצלצל באינטרקום כבר 10 דק'. תפתחו לו!
אני (חוטפת את הטלפון בפראות): אנחנו לא יכולים לפתוח לו כי אנחנו לא בבית!!!!
נציגה (שלא מבינה עם מי יש לה עסק): אבל למה אתם לא בבית?! (בפעם האחרונה שמישהו שאל אותי זה, זה היה אבא שלי והייתי בת 14)
אני (בג'ננה של החיים): כי אנחנו צריכים לעבוד!!! וכי עוד מעט תוולד לנו תינוקת שבטח תרצה לאכול וכאלה!!! ונראה לי שאם לא נאכיל אותה, שרותי הרווחה יקחו לנו אותה!!!! ואני לא רוצה שיקחו לי את התינוקת, אני די מחבבת אותה!!!!
הנציגה (שכבר הבינה בשלב הזה שאני נמצאת צעד אחת מלקנות רובה אוטומטי ולהתחיל לרסס אנשים ברחוב) לקחה ממני את הפרטים בזריזות ואמרה שאחראי יחזור אליי תוך שעתיים. הודתי לה בנימוס אנגלי (כאילו לא הורדתי לה את הראש בביס לפני 5 דק') וניתקתי. זכיתי לתשואות חצי מזוייפות מבעלי על איזו תותחית אני שככה אני משיגה את מה שצריך. אבל הרגשתי מאוד אשמה שהייתי לא נחמדה אליה, כי זו לא באמת אשמתה. האשמה חיחלה בי ו.... ניחשתם! התחלתי לבכות ולמלמל שאלוהי נציגי השירות בוודאי יעניש אותי ולא יהיה לנו אינטרנט לנצח ונצטרך אשכרה ***ללכת*** לסופר (באותו רגע גם מאוד האמנתי שזה מה יקרה). בשלב הזה הגענו לעבודה שלי, בעלי בליבו הודה לאלוהים שהנסיעה הזאת נגמרה ואני הגעתי למשרד.
עד עכשיו הצליחו לעצבן אותי עוד מלא אנשים, דיברתי עם האחראי, והטכנאי יגיע היום שוב בין 13:00 - 15:00.

סוף סצנה שלישית.

בנימה רצינית יותר: אני חושבת שזה מזעזע איך אנחנו, הצרכנים, מרשים לכל החברות והתאגידים האלה להתעמר בנו. קשה לי להאמין שבאיזושהי מדינה מתוקנת לא היה נעשה חרם צרכנים על חברות שאינן יודעות להעניק שירות. אנחנו חייבים לזכור אנשים וחברות יתייחסו אלינו בדיוק בצורה שבה אנחנו מאפשרים שיתייחסו אלינו. לא ייתכן שחברה שאני משלמת לה כסף על שירותיה, לא מסוגלת להעניק לי אותם. אז מילא במקרים שבהם מדובר בדואופולים או קרטלים (כבלים, סלולר, בנקים) אבל אנחנו מאפשרים גם לחברות בענפים עם תחרות גבוהה (אופנה, מזון וכו') להמשיך להתייחס אלינו כזבל!!
עד שלא יגיע היום בו אנחנו נלמד להתאגד כצרכנים (כמו שעושה הציבור החרדי בהצלחה מרובה) אנחנו נמשיך לשלם מחירים מופקעים על מוצרים באיכות ירודה ולקבל שירות שהוא מתחת לכל ביקורת.


** אף נציג שירות לא נפגע במהלך התקרית. לבעל שלום והוא טוחן עוגת יום הולדת עם החברים החנונים שלו בעבודה.

המדריך להריונית המתחילה - כל מה שרציתם לדעת ועוד מעט תצטערו שאתם יודעים

גילוי נאות - כל מי שמתכננת להיכנס להריון אי פעם רצוי לדלג על הרשומה הזאת ולחכות לביקורת שלי למוצרי Everyday Minerals שתצא בשבוע הקרוב (בלי נדר). המשך הקריאה על אחריות הקורא בלבד.

אחרי שני חודשי היכרות עם הגבר שהיה עתיד להפוך לבעלי, אחרי משחק נחמד של לבקש משאלה ולעשות פווו על ריס שנפל, הכרחתי אותו לספר לי מה הייתה משאלתו. בעוד שאני תמיד ביקשתי לרדת 10 קילו הוא, החמוד, הביע משאלה שיהיו לנו ילדים.
בזמנו זה נראה הו כה רומנטי ומקסים. ואכן, אחרי שהתחתנו (וכשאני אומרת "אחרי" אני מתכוונת ליום אחרי) בעלי הזכיר את משאלתו. הסכמנו שאפסיק לקחת גלולות. אני בתמימותי חשבתי כל התהליך עד שאכנס להריון יקח כמה חודשים. אז זהו... חודש אחרי שהפסקתי עם הגלולות הייתי בהריון.

האמת, לא יכולה להגיד שהייתי מאושרת מזה שהפכתי לחלק המקאסט של "הנוסע השמיני" כל כך מהר, אבל אמרתי לעצמי "נזרום".

ואכן זרימה יפה הייתה. זרימה של ליטרים של דם שנלקח ממני (ואני רק בחודש הרביעי) ואני אפילו לא מדברת על השתן (אפרופו, נכון שהכי לא מתחשק לשירותים כשצריך למסור בדיקת שתן גם אם שותים גלון של מים? מה הקטע עם זה?). וכמות הדמעות... הו הדמעות. השיא הגיע כשהתחלתי לבכות מהפרסומת של אורנג'.
דבר מוזר נוסף הוא שפתאום התחלתי לחלום חלומות הזויים. הזויים ממש. לילה אחד חלמתי אני נשואה ובהריון - רק לא לבעלי! התעוררתי בזיעה קרה רק כדי לגלות שאני במיטה לבד (!!!!). צרחות האימה שלי בזמן שאני רצה בכל הבית ומחפשת את בעלי על מנת לוודא שאכן חלמתי, לא רק שהעירו בוודאי את כל דיירי השכונה אלא גם כנראה גרמו לו למיני התקף לב בשרותים.
בחלום אחר, חלמתי שאני רוצחת מישהי (לא מוכרת לי) ויוצאת במנוסה מהמשטרה, ונוקטת בתחבולות שלא היו מביישות שום סוכן מוסד. למען הסר ספק אף פעם לא פגעתי בשום אדם ו/או בעל חיים, אני פשוט רואה הרבה מאוד "חוק וסדר" ו - CSI.
חלום נוסף שנוטה לחזור על עצמו בתדירות מדאיגה, הוא החלום שאני נכשלת ביסודות המימון. פעם אחר פעם אני מתעוררת בבעתה מהחלום הזה ולוקח לי די הרבה זמן להבין שסיימתי תואר לפני שנה. מה שמביא להקלה עצומה עד שאני חולמת את החלום הזה שוב.

אבל בואו נעזוב את התופעות הנפשיות ונתרכז במה שבאמת מעניין:

1) בחילות - לא סבלתי מבחילות וגם לא מהקאות. שזה נחמד, מצד שני עליתי המון במשקל - פחות נחמד.
2) צרבות - מה שהיה לי לא ניתן לתאר כצרבות אלא כאסון גרעיני שני אחרי צ'רנוביל. אין כמו התחושה המרעננת של אש בוערת לך במוח (ובוושט ובברכיים). בנוסף להכל הצרבת היא גם תופעה ערמומית, אף פעם אי אפשר לדעת בעקבות איזה מאכל היא תתקוף. אני חושבת שאני האדם היחיד בייקום שקיבל צרבות מקוטג'...
3) בעלי מעצבן אותי - בעלי הוא אחד האנשים העדינים והמקסימים ביותר שפגשתי. הוא לא מתעצבן על אף אחד, תמיד מנומס ועושה הכל בבית. אבל בגלל ההריון הוא הפך לאויב ציבור מספר אחד! הוא מחבק אותי, מעצבן. הוא לא מחבק אותי, אני בוכה שעתיים כי "אתה לא אוהב אותי יותר!!!". הוא רוצה סקס, מעצבן ולא מתחשב. הוא מתחשב ולא מעלה את עניין הסקס, "אתה חושב אני שמנה ומכוערת!!!!" - בכי של שעתיים. מביא לי 2 טוסטים - "אתה רוצה שאני אשמין!!!". מביא לי טוסט אחד - "אתה חושב שאני שמנה!!!". בקיצור, אם אני אצליח לסיים את ההריון ועדיין להישאר נשואה, מבחינתי זה יהיה הישג אדיר.
4) כל הזמן מחטטים בי - משום מה כל הבדיקות שעושים לנשים בהריון בטלויזיה הן על הבטן. משום מה כל הבדיקות שעושים לי הן חודרניות קצת יותר (אם אתם מבינים למה אני מתכוונת) וכל זה בגלל שהחמודה קרציה כמו אמא שלה ומסרבת להראות לרופא שום דבר חוץ מהטוסיק הקטנטן שלה. ובזמן שמחטטים בי בבדיקות שונות ומשונות בעלי יושב ומתמוגג מול המסך. רק פופקורן חסר לו לחצוף. וגם שאלות פתאום יש לו... בדיוק בדקה ה - 36 לחיטוט בי הוא נורא התחיל להתעניין בקרדיולוגיה של עוברים... מעצבן כבר אמרתי?
5) נשים, שכשאני מספרת להם על הסבל שלי, מנפנפות אותי ואומרות שהכל נשכח עם הלידה, או שהכל עובד בשליש השני או שאני סתם מגזימה - כן אמא, אני מתכוונת אלייך!! זה שאני הייתי מלאך ולא עשיתי בעיות זה לא אומר שכולם כאלה. ולא, אני לא אשכח את הצרבות האלה עד יום מותי.
6) למישהו זה נראה הגיוני שאני קונה מכנסי הריון בחוד רביעי?!?!?! האמת זה אמור להיראות הגיוני לי. מהסיבה הפשוטה שאני זו שהעלתי איזה 15 ק"ג בשנה האחרונה ורוב מה שנמצא בתוך הגומי של מכנסי ההריון לא קשור אליו בכלל (אבל בואו לא נגלה את זה לאף אחד אחר).

שוין... מספיק.

גמר חתימה טובה וצום קל.

מברשות מברשות מברשות

אומנם נעדרתי הרבה זמן מהבלוג אבל בזמן הזה קניתי הרבה דברים שאפשר לכתוב עליהם ביקורות. כרגע אני אתמקד במברשות.

תמיד אהבתי לקנות איפור. הצבעים, האריזות, הריחות והמרקמים משכו את העין ואת הכסף מהארנק. ולמרות שהשקעתי את מיטב כספי באיפור, תמיד איכשהו הזנחתי את נושא המברשות. עם הזמן למדתי על חשיבותן של מברשות טובות ועם זאת היה לי קשה הקונספט של להוציא 200 ש"ח על מברשת. אז הייתי קונה מברשות די זולות וגם זה פעם ב...
לאחרונה החלטתי החלטה גורלית - "אני קונה מברשות ויהי מה!!!" וזה מה שעשיתי.

נתחיל מ - 2 הסטים המוקטנים שקניתי ב - M.A.C:
1) סט מברשות לפנים - 187, 190, 168 ו - 194.
2) סט מברשות לעיניים - 227, 266, 219, 212, 275

מברשות מייק אפ - אחרי שניסיתי את שתיהן אני באמת לא מבינה מה ההתלהבות מ - 187. בשבילי היא לא עבדה בכלל. השאירה סימני פסים אחרי ההנחה והייתה מציקה באופן כללי. ה - 190 (מברשת מייק אפ רגילה שאני מכירה) עשתה עבודה הרבה יותר טובה וגם הייתה נעימה הרבה יותר על העור.
194 - מברשת קונסילר, מיותר לחלוטין מבחינתי. אני משתמשת בקונסילר נוזלי וההנחה הכי טובה מתקבלת עם האצבע.
168 - אולי בגרסה המקורית שלה מדובר במברשת סומק טובה. בגרסה המוקטנת היא קטנה מדי לטעמי להנחת סומק. אני משתמשת בה להצללות והיא מאוד נוחה.

מברשת עיניים גדולה 227 - קצת גדולה מדי לעיניים שלי אבל אני מבינה את הקונספט. מברשת שמאוד נוח להניח איתה צלליות על כל העפעף. מאוד נעימה ורכה ואוספת כמות טובה של חומר.
מברשת זוויתית 266 - לפני שקניתי היה לי את ה - 263 והן די דומות ככה שאין לי יותר מדי שימוש בה.
מברשת 219 - פצצה של מברשת! מתה עליה! מברשת מצויינת ליצירת מראה מעושן. מצויינת לטשטוש ממוקד. ללא ספק המברשת הכי מוצלחת בסט.
מברשת 212 - אני קורת לה "האניגמה" כי אני לא ממש מבינה מה עושים איתה. כלומר לפי הצורה ועובי אני מניחה שזו מברשת להדגשה בקו הריסים. אבל הצורה המרובעת שלה כל כך לא נוחה והיא באופן כללי די מעצבנת. אם מישהו יודע מה אפשר לעשות איתה אני אשמח לתגובות.
מברשת זוויתית 275 (מלאה) - מברשת נחמדה ורכה. אני משתמשת בה כדי להניח צללית בקפל העין ולטשטושים.

סה"כ עלות כל סט היא 375 ש"ח שזה בהחלט מחיר לא רע למברשות של M.A.C. אבל אם לוקחים בחשבון שאני משתמשת באופן פעיל באולי 4 מברשות אז זה יוצא ששילמתי עליהן מחיר מלא אם לא יותר....


במעבר חד, נעבור למברשות שמגיעות אליי מעבר לים והן זולות באופן מחשיד. בפורום איפור וציור גוף בתפוז ראיתי בנות שממליצות על מברשות של Everyday Minerals. נכנסתי לאתר שלהם וראיתי שהם עושים משלוחים לארץ והחלטתי להתפרע.
הזמנתי מברשת מייק אפ ומברשת סומק.

מברשת המייק אפ ($9) בעלת צורה רגילה אם כי ארוכה במקצת ממה שאני רגילה. היא חמודה מאוד למראה עם ידית הבמבוק שלה. השיערות מאוד רכות ונעימות על העור. אבל זו גם הבעיה העיקרית של המברשת מבחינתי. הסיבים רכים וגמישים מדי. או שאולי היא לא מלאה מספיק. בכל אופן ההנחה איתה לא כל כך נוחה כי היא רכה ומתקפלת מדי. אני אוהבת שלמברשת מייק אפ שלי יש קצת יותר אופי (אם אפשר להגדיר את זה ככה) והיא קצת יותר עבה וקשיחה.


מברשת הסומק דומה מבחינת מראה (הידית, צבע השיערות) וגם היא רכה ביותר ($11). הגודל שלה ממש טוב ללחיים שלי והיא מאוד נעימה של העור.מה שכן היא אוספת יחסית מעט חומר ולכן צריך להניח את הסומק כמה פעמים עד שמגיעים איתה לחוזק גוון רצוי. אני מתארת שזה גם יתרון וגם חיסרון. היתרון הוא שקשה להפריז איתה והחסרון הוא שלא תמיד יש לי 5 דק' לשים סומק. לפעמים גם נדמה לי שחלק גדול מהסומק עף מהמרשת בזמן שאני מניחה אותו בגלל שהסיבים כל כך גמישים ורכים (אולי זה פראנויה שלי בלבד).



אני חייבת לציין שהמשלוח היה מאוד מהיר וזול (בחרתי באופציית המשלוח הכי זולה) אני חושבת שתוך משהו כמו שבוע המברשות היו אצלי בתיבת דואר.

בסה"כ הכל שתיהן נותנות תמורה טובה למחיר לאלה שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות מברשות של M.A.C מה גם שהחברה מאוד "ירוקה", כלומר, הידיות ניתנות למחזור, הסיבים סינטטיים מה שאומר שאין התאכזרות לבעלי חיים וגם האתר שלהם ממש חמוד ואופטימי.

אני שוקלת לנסות את האיפור שלהם ואני אשמח לשמוע המלצות או השמצות.